הכול התחיל בשנת 1940, כשראש העיר קולוברו דון ביאג'יו וירג'יליו, צעק בישיבת המועצה המקומית ש"אם אני משקר תיפול עלינו הנברשת שעל התקרה". לרוע המזל, הנברשת נפלה באמצע הישיבה, ומאז מאמינים תושבי העיירה הכפרית הציורית, שנראה כאילו יצאה מגלויה, כי העיר מקוללת.
עד כמה קולוברו מקוללת? ובכן, תושבי העיר והכפרים הסמוכים לא מבטאים את שמה, כמו שהקוסמים בספרי הארי פוטר לא מבטאים את שמו של הלורד וולדמורט. מעבר לכך, תושב מקומי סיפר לעיתונאי המירור הבריטי כי "כשעבדתי במסעדה בכפר סמוך שאר העובדים התרחקו ממני". כאמור, מאז שנת 1940 מאמינים תושבי המקום כי עירם מקוללת. מסייעת לכך העובדה שבאיטלקית השם קולוברו בא מהמילה קולובר, שמשמעותה נחש או נחשים.
האגדה מספרת גם על כת מכשפות שגרה בעיר בעבר, ואולי מתכנסת בה בסתר גם היום, ואשר ידעה להטיל קללות וכשפים ולהסיר אותם מהתושבים המקומיים. על פי אגדה זו, חולים היו באים אל המכשפות האלו והן היו מורחות על הפנים שלהם מים מעורבבים עם מלח ופחם כדי להסיר מהם את הקללה. לאחר מכן את המים הן היו זורקות בצומת כלשהי והאדם הראשון שהיה עובר בצומת הזו היה מקבל את הקללה שהוסרה מהאדם הקודם.
מכאן כבר ברור למה העיירה האיטלקית הציורית בדרום המדינה הפכה למקום עלייה לרגל לכל חובבי המסתורין והאגדות. כמו כן, נפוצו גם שמועות על ילדים עם שני לבבות ושלוש ריאות שנולדו בה וכן הלאה.
ואם שאלתם את עצמכם כיצד תושבי קולוברו ממשיכים לגור בה? ובכן, התשובה לכך היא פשוטה - הקללה חלה רק על מי שמבקר בעיר בפעם הראשונה שלו, ולא על מי שמתגורר בה. זה אומר בעצם שהתושבים, אם הם מאמינים בקללה בכלל, מחוסנים ממנה ורק עושים כסף על העברת הסיפור לדורות הבאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו