הרושם הראשון שקיבלנו בכניסה לחדר במלון התיאטרון הירושלמי היה מוכר לנו. אמריצר, בירת הסיקים העולמית בצפון-מערב הודו, סיפקה לנו לראשונה את הרגע הזה שבו הרגל נכנסת לחדר במלון, והעולם בחוץ פוסק מלכת. דממה. שקט. עיצוב רגוע שלא עושה מיגרנה וניתוק מוחלט מהכאוס בחוץ. זה כל מה שצריך אחרי טיול בערים עוצמתיות כמו ירושלים ואמריצר.
לשמחתנו, אל מלון התיאטרון הגענו בכבישים המהירים והמנהרות החדשות בעיר, ישירות אל החניון הצמוד, ככה שתחושת הכאוס היחידה שהורגשה הייתה זו של מזג האוויר. בניית המלון ארכה 13 שנים, ו"לא בגלל הבירוקרטיה" כפי שהבהיר בעלי המלון שרון חסיד, אלא כי הם דאגו, לדבריו, להמתין בסבלנות לכל פרט עיצובי ושימושי במתחם ולא רצו להתפשר בדבר. המלון בנוי על חניון ציבורי של תיאטרון ירושלים שנמצא מולו, כך שגם שיפוץ המתחם הציבורי והגשר המחבר בין החניון לתיאטרון נעשה באחריות בעלי המלון.
קונספט המלון משלב 90 חדרי דלוקס, מתוכם 20 סוויטות עם נוף מרגיע אל דרום ירושלים ו-21 דירות פרטיות שיימכרו בהמשך. מחירי חדרי הסופריור מתחילים ב-2,000 שקלים ללילה.
כפי שבטח כבר הספקתם להבין, המלון נפתח ממש בימים אלו. בתקופה שבה שהינו בו, הוא היה תחת הרצה ובדיקת איכות אחרונה לפני קבלת הקהל, ואכן יש מה לשפר במתחם, בעיקר בכל הנוגע להוספת פחי אשפה באזורים הציבוריים ושילוט ברור (מודים, לקח לנו קצת זמן למצוא את הסאונה או את המסלול המונגש). עם זאת, ניכר כי אלו שעמלו על חוויית המשתמש כיוונו בעיקר לתחושה ביתית ורגועה.
מדויק ומוקפד
לא צריך להיות מעצב כדי להעריך את המחשבה העיצובית שמקיפה את בית המלון. כבר מהחזית החיצונית שלו, מתקבל מעין דיאלוג עם מבנה התיאטרון שנמצא מולו, כמו אח צעיר ומעט פרוע, בעל אלמנטים של עץ, אבן ואלומיניום חום. כל זה לא גרם לו שלא להיות מדויק, סימטרי ולא מאיים על המבנה התרבותי שסמוך לו. ההקפדה על מבנה מדורג לא מאפילה או מקלקלת את חורשת הירח הנמצאת מתחת לפרויקט מצדו הדרומי.
גם החלק החשוב של החצר הירושלמית לא נשכח כאן, ומערכת פנימית של שבילים מספקים צל וגם אפשרות למעבר עתידי לבעלי הדירות הישר לשטח המלון. עיצוב הפנים הוסיף למשוואה כמה צבעים נוספים, וזה הצליח לשמור בקפידה על הסקאלה שנעה על לבן-זהב-אפור-שחור-כסף-חום. הבונוס האמנותי שקיבלנו בחדר בו שהינו היה בדמות ציור של נקודות לבנות על קנבס לבן, שאפילו הצליח להרגיע אותנו. בחוץ ג'ונל, אבל בפנים – שקט.
לובי המלון שמחופה באבן פראית ובו גם בר פרקטי (שחובה יהיה למלא אותו בעתיד הקרוב ביותר בקבוקים), עם מוזיקה מעט מעצבנת אבל צוות מהיר, אדיב וחייכן שמתקן את התקלה באוזניים. שאר השטחים במלון מצופים בשיש שנשזרו בו גידים חומים וזהובים ובשטיחים בגוון סגול-שחור/חום. למעשה, חדר האוכל הוא המקום היחיד שבו נתקלנו בציור קיר שהיה גדול וצבעוני למדי, מה ששבר באופן ברור את עיצוב הפנים הקלאסי. כאן, לעומת זאת, יש מקום לקצת יותר בלגן.
לא טיפוסי
ביקרנו גם בתיאטרון ירושלים הסמוך, שם תמצאו כמעט בכל ערב מופע או הופעה שעשויים להתאים בדיוק לטעמכם. ברחוב הצמוד למלון נמצא גם בית הנסן, שהיה בעברו בית חולים למצורעים ושכיום משמש כמתחם אמנותי ולשלוחה של בית הספר בצלאל, בנוסף לבית קפה ומסעדה. במתחם ישנו גם מגדל תצפית חביב, אבל כשיש אוכל טעים על הקרקע, אין אף מדרגות שיצליחו לגרום לנו לעזוב את האדמה.
ארוחת הבוקר היא, ובכן, ארוחת בוקר, ויש בה את כל מה שצריך – וברמה מצוינת ומספקת. ארוחת הערב, לעומת זאת, לא סיפקה לנו יותר מדי תובנות, למעט זה שהסלטים היו נחמדים ושעדיף היה שלא תתקילו את השף בעובדת הצמחונות שלכם, כי אצלנו זה נגמר בסוג של חלטורה מיותרת.
חדר האוכל במלון התיאטרון // צילום: אלי שטרן
אחרי יותר משלוש שנים של מגפה שעצרה את העולם, טוב לגלות מלון בקונספט חדש שנפתח בבירה. בהחלט יש מקומות טובים יותר לאכול בהם, אבל אם אתם מחפשים מקום איכותי להעביר בו לילה אחד או יותר מכך במטרה למצוא מנוחה, שקט ונוף לא טיפוסי לעיר הכאוטית והקדושה בעולם – מלון התיאטרון הוא אפשרות נהדרת במיוחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו