שתי משפחות בעוטף בשגרת המלחמה

בעקבות ההסלמה בדרום ולאחר יומיים מתוחים וקשים במיוחד שעברו על התושבים בעוטף עזה, החליטו עדי וענבל חמאוי משדה ניצן, לצאת להתאוורר קצת מחוץ לאזור הבוער. "יצאנו לחופשה, אחרי שראינו שהמצב לא נרגע. מהבוקר יש אזעקות ולא נראה שזה הולך להסתיים בשעות הקרובות", סיפר עדי. "אנחנו למודי ניסיון מהאירועים ומהמלחמות האחרונות, שבדרך כלל המצב הזה נמשך מספר ימים, אז החלטנו לצאת מפה. אין מה להיתקע בבית, גם ככה כל מסגרות החינוך סגורות, אז יוצאים כדי להתאוורר ולא לשמוע את כל הטילים והאזעקות. זה לא נעים".

הימים האחרונים גרמו לעדי להיזכר במבצע "צוק איתן", שבמהלכו נאלצה המשפחה להתפנות מביתה. "הפעם התארגנו מראש וארזנו תיקים, כי בצוק איתן יצאנו מהבית באופן חפוז ומצאנו את עצמנו במשך חודשיים בלי כלום. עכשיו הכנו את התיקים ואנחנו לא יודעים אם ניסע הפעם ליום-יומיים או לשבוע-שבועיים, נראה לפי ההתפתחויות מתי חוזרים. הפעם הזאץ, אין פינוי של התושבים כמו שהיה בצוק איתן, אבל גם אז לקח להם בערך בין שבועיים לשלושה שבועות לפנות אותנו בצורה מסודרת. אני מניח שעכשיו זה יהיה יותר מהיר, אבל בכל מקרה בצוק איתן כולם עזבו מוקדם". 

עדי וענבל מתארחים אצל משפחות שפתחו את ביתם, וזוכים לפגוש דווקא בימים קשים אלה, בנקודות אור שמפגינים אזרחים טובים במדינה. "בתקופות כאלה המדינה מפרגנת והמשפחות מפרגנות וכולם מזמינים אותנו שרק נבוא ונתארח. אנחנו גם מטיילים וגם ישנים אצל משפחות. אנחנו מתארחים אצל משפחה פה, משפחה שם, כי מדובר הרי באירוע מתגלגל, אז אנחנו עוד לא יודעים מה קורה או כמה זמן זה יימשך" סיפרו. "עכשיו אנחנו בראשון לציון - ללא ספק עולם אחר. פה הם לא חיים את מה שאנחנו חווים בשגרה היומיומית. אז נתאוורר פה קצת, נראה לאן נושבת הרוח ונחליט מה עושים", הסביר עדי. 

ענבל מספרת שהם רק רצו לצאת משגרת המלחמה. "היה לנו צורך להתאוורר קצת במקום להיות סגורים בבית כל היום. הילדים מבסוטים וחושבים שהם בבילוי משפחתי. הימים האחרונים היו קשים, כי חזרנו לתדירות גבוהה של אזעקות צבע אדום, וגם כל המסוקים והמטוסים שחגו מעל הבית וקולות הירי, זה לא משהו שחווינו מאז סוף צוק איתן", אמרה והוסיפה שסוף סוף, כשהיא מחוץ לעוטף, היא מרגישה תחושת הקלה. "אנחנו מחכים לשמוע אם יש הפסקת אש ואם יש בית ספר מחר, ואז נדע מה קורה איתנו. קבלנו הצעות בפייסבוק ומזמינים אותנו להתארח, כיף לראות את זה". 

עם כך הכיף בחופשה, במשפחת חמאוי יודעים שכאשר יחזרו, יאלצו להתמודד עם הנזקים שספגו בביתם. "מי שנפגע מבחינתנו זה העסק שלנו שנאלצנו לסגור", אמרה ענבל. "יש לי סטודיו לעיצוב תכשיטים בקיבוץ נירים, ומדובר ב-100 אחוזים של פגיעה בעסק. אני עצמאית כך שגם אם מישהו ישלם על הימים האלה אני לא אראה מזה שום דבר".

שומרים על השגרה. בני משפחת חנגלי // צילום: פטו צימרמן

נשארים בבית

בני משפחת חנגלי מקיבוץ זיקים, דווקא החליטו להישאר, אף על פי המצב הקשה והמתוח באזור. ורד ואלי חנגלי החליטו שלמרות מטחי הרקטות והלחימה הקשה הם יישארו בביתם בקיבוץ עם ארבעת ילדיהם. "אלה היו יומיים באמת אינטנסיביים, בהם היינו כולנו צמודים לממ"ד. לא הצלחנו לצאת מהבית. אנחנו מלאים בחששות ובפחדים, אבל משתדלים להנעים את הזמן עם המון משחקים סיפורים ציורים טלוויזיה ומוזיקה" סיפרו. 

ורד הסבירה שלא רצתה לעשות שינוי דרסטי בשגרת החיים של ילדיה: "אני מנהלת בית ספר בשדרות וזו אחת הסיבות שנשארנו, כי אני צריכה להיות  זמינה במקרה ותהיה חזרה לשגרה. הסיבה הנוספת היא שאנחנו לא רוצים  לטלטל את הילדים ממקום למקום. היציאה מהשגרה יכולה לגרום לבלבול, אז העדפנו להשאיר אותם בבית, עם כל הדברים והמשחקים שלהם. אנחנו לא יודעים כמה זמן זה ימשך, וחוסר הוודאות הזה מאוד מתסכל. אני מכירה  משפחות שרצו לצאת מכאן אבל לא היו בטוחות מה קורה, הכל פה מאוד מבלבל". 

ורד מוסיפה שעם כל הבלגן ולמרות המצב הביטחוני הקשה, חשוב להורים לשדר ביטחון עבור הילדים. "הטלוויזיה שלנו לא נמצאת על ערוץ החדשות כדי שיהיו חשופים כמה שפחות למצב. אנחנו משתדלים לשמור על השגרה ומלמדים אותם שהצבע האדום נועד לשמור עליהם, זה תלוי מאוד מה ההורים משדרים לילדים ואנחנו משדרים להם רוגע ושגרה. 

"הילדים מצדם, דווקא שמחו על החופש", הוסיפה ורד, "אף שהיום אחרי צהריים הרגשנו שהם צריכים לצאת כבר החוצה ולפגוש חברים. ההרגשה שהייתה הבוקר, שונה לגמרי מהערב, זאת  מציאות דינאמית ממש טלטלת רגשות", סיכמה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו