ענן סמיך של ערפל ישב אתמול בצהריים על אצבע הגליל. הראות היתה אפסית: כמה מטרים, לא יותר. הגשם לא היה כבד, מין טפטוף אנגלי בלתי פוסק, אבל סימני החורף ניכרו היטב מסביב. כל מה שהוא לא אספלט הפך לבוץ עמוק.
עובר אורח לא היה יכול להבחין במתיחות ביטחונית כלשהי. השטח הצבאי הסגור שהוכרז ביום שלישי, עם היציאה למבצע "מגן צפוני", הוסר מזמן. פה ושם הסתובבו רכבים צבאיים, ובמסעדה אחת נראו כמה קצינים במדים, אבל לא הרבה מעבר לזה. שגרה של שבת חורפית, שבה אף אחד לא ממש רוצה לצאת מהבית - חוץ ממי שחייב.
השגרה הזאת היא הדבר הטוב ביותר שצה"ל היה יכול לתת בשבת הנוכחית לתושבי הצפון. כי מאחוריה, נוכחת אך בלתי נראית, התנהלה פעילות ביטחונית אינסופית, שמלווה במתיחות גבוהה. שילוב של נורמליות בסיטואציה לא נורמלית, שבה האזרחים מקיימים שגרה מוחלטת כאשר ברקע - או ליתר דיוק: בין הרגליים - מתבררים ממדי הפצצה שהכין חיזבאללה, ומנוטרלת כעת.
ההחלטה לחפש אחר המנהרות גם בשבת לא היתה מובנת מאליה, ולא ממניעי דת. לא רק מזג האוויר הקשה; הכוחות מותשים, פיזית ונפשית, תוצאה של הכנה מאומצת שהפכה באמצע השבוע למבצע אינטנסיבי. מדובר באתגר מבצעי לא פשוט, שנלווה אליו מאמץ הנדסי ולוגיסטי מורכב.
אבל ההחלטה היתה שלא מורידים את הרגל מהגז עד שמאתרים את כל המנהרות, אז כולם עבדו גם בסופשבוע - מאלוף הפיקוד יואל סטריק, מי שדחף למבצע ומוביל אותו, ועד לאחרוני החיילים ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה, שלא ברור מתי יראו בית בקרוב.
העבודות התנהלו בכמה אתרים בו בזמן. אחד מהם הוא המנהרה שנחשפה ביום שלישי במטעים של מטולה. אחרי שתיים בצהריים דווח על הצלחה: המקדח פגע במנהרה נוספת.
באותו הזמן, ללא קשר, נתקל כוח מחטיבת הקומנדו שהיה במארב באחת המובלעות לאורך הגבול בשלושה אנשי חיזבאללה שניסו לנצל את הערפל כדי לגנוב את הציוד הטכנולוגי שנפרש במקום, כחלק מהמבצע. הם נמלטו לאחר שנפתחה לעברם אש, אבל כולם בגזרה הבינו היטב שתגבור הכוחות לא היה לשווא: יש איום אמיתי מצפון.
מוכנות בחיל האוויר
חיזבאללה אמנם יושב בשקט בינתיים, אבל עשוי להגיב. לא רק מילולית (חסן נסראללה ינאם מתישהו), גם פיזית, בשטח. החשש הוא שאחת המנהרות תמולכד, או שבחסות מזג האוויר יונח מטען שיופעל על הכוחות, או שיבוצע לעברם ירי מדויק. התרחישים האלה מועברים ללוחמים בכל יום, בכל תדריך. מי שלגלג על ההגדרה "מבצע", מוזמן לבקר את הכוחות בגבול: להם ברור שהאויב והאיום הם אמיתיים לגמרי.
המאמץ הצבאי בשטח הוא רק חלק מהמאמץ הכולל. חלקו מתקיים רחוק מהגבול: מוכנות בחיל האוויר לאפשרות של הסלמה, ופעילות מודיעינית נרחבת שנלווית לכל המהלך. חלקו האחר הוא מדיני: לרתום את העולם לצידנו. ראש הממשלה עשה בימים האחרונים סדרת שיחות עם מנהיגים; השיחה אתמול עם פוטין היתה החשובה מכולן. ביום שני צפויה מועצת הביטחון של האו"ם לדון בהצעת גינוי ללבנון, שמשטחה נחפרו המנהרות. השאיפה היא שרוסיה לא תטיל וטו.
חייל צה"ל בגבול לבנון במזג האוויר הסוער // צילום: אנצ'ו ג'וש, ג'יני
בישראל מקווים שהמהלך הבינלאומי ילחיץ את ממשלת לבנון. שיתעורר בה דיון ציבורי. שתתפתח ביקורת על חיזבאללה. בינתיים כלום מזה לא קורה, ולבנון שומרת על אדישות. אבל ספק אם היא תוכל להתמיד בכך לאורך זמן; העיסוק היומיומי בנושא יציב מעליה זרקור קבוע, בוודאי כאשר חשיפת המנהרות צפויה לארוך שבועות רבים.
"ליברמן ברח מאחריות"
ועדיין, שום דבר מהותי לא צפוי להשתנות. חוץ, כמובן, מהיכולת שנשללת מחיזבאללה. אי אפשר להקל בכך ראש: לא צריך דמיון מפותח כדי להבין מה תכנן חיזבאללה לעשות במטולה וביישובים נוספים לאורך הגבול. חלק מהמנהרות עמדו על סף הפיכתן למבצעיות בשבועות הקרובים. אם הן היו מופעלות, השאלה הראשונה לדרג המדיני ולצה"ל היתה - מדוע ידעתם ולא פעלתם?
מכאן גם הביקורת (החריגה) שהובאה שלשום ב"ישראל היום" מפי בכירים בצה"ל כלפי שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן, שרצה לדחות את המבצע בצפון לטובת פעולה קרקעית בעזה. "ברח מאחריות", אמרו עליו. למי שבקיא בפרטים, כולל כיצד נבחר עיתוי המבצע, יש עוד הרבה מה לומר. בישראל 2018 סביר שגם זה יתפרסם מתישהו.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
