בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בהפעלה של צה"ל אל מול האיומים. אל מול התפיסה המסורתית, לפיה הרתעה, התרעה, והכרעה היו אבני הדרך המרכזיות, איזנקוט הוביל גם בתפקידיו הקודמים, ובדגש על היותו רמטכ"ל תפיסה שונה. במרכז העניין עמדו שני יסודות: האחד הוא הגנה קשיחה על הגבולות, והשני הוא מניעת מלחמה.
אל מול שני ההיבטים האלה בנה איזנקוט את הכוח של צה"ל במסגרת תכנית "גדעון" - יכולת משופרת לפעול בעומקים ובטווחים שונים על מנת לסכל התעצמות של האויב, וכך להרחיק את סכנת ההידרדרות למלחמה, ובמקביל חיזוק תשתיות הגבול והקמת כוח הגנת גבולות ייעודי.
מבצע "מגן צפוני" מגלם בתוכו הרבה מהתפיסה הזו, ובאופן מסוים ראוי להיות אקורד הסיום של כהונת הרמטכ"ל. "מגן צפוני" הוא שונה לגמרי ממה שהיינו רגילים לראות – מבצע שקט, בו רב הלא נודע, פעילות שהרבה ממנה סמוי, וכל תכליתה הוא לשמוט את השטיח תחת רגלי היריב – במקרה הנוכחי לנטרל את היכולת של חיזבאללה לחדור באופן נסתר אל הגליל, ולהשתלט על שטח. זהו הישג טאקטי חשוב, אך הוא לווה בלא מעט פעולות תומכות ועקיפות, למשל אותן תקיפות בעומק סוריה המיוחסות לצה"ל, שכל תכליתן מניעת ההצטיידות של חיזבאללה בנשק איכותי יותר.
מתווה המנהרה ה-6 // צילום: דובר צה"ל
הפעולות האלה, שמחד מחזקות את יכולת ההגנה על הגבול, ומנגד פוגעות ביכולת ההתעצמות של האויב - הן מה שמכונה "המב"מ", קרי המערכה שבין המלחמות. זוהי מערכה עתירת מודיעין ופעולות סמויות, בה נמנע עימות חזיתי ועצים, ולבטח נמנעת סכנה מידית לעורף הישראלי, שבכל עימות ימצא עצמו תחת אש. ההישגים במבצע הם מדודים, לא "בומבסטיים", אבל חיוניים. המאפיינים האלו הם איזנקוט במלוא רוחו: התנהלות צנועה, ענווה, עם תוצאות ארוכות טווח שרבות מהן אינן נראות לעין. פחות דיבורים, יותר מעשים. זה גדי איזנקוט, כך הוא מתנהג, וכך הוא פועל.
עם כל הכבוד להצלחה – איפה מוכנות זרוע היבשה?
אך הדפוס הזה מעלה גם שאלות נוקבות, חלקן גם מתחבר למצב מוכנות היבשה כפי שתיאר אותו האלוף בריק – מה עם כוח ההכרעה היבשתי? מדוע לא ממשים אותו? ובהמשך לכך, במה תורמות הפעולות האלה להרתעה?
אלו שאלות כבדות משקל, שלחלקן הרמטכ"ל השיב בראיונות סוף השבוע האחרון, אך חלקן לוט בערפל. לא ברור מה מצב ההרתעה שלך מול האויב כאשר אתה "הולך על ביצים" רק כדי לא "לחמם" את הגזרה. כך חמאס וחיזבאללה פועלים תחת אפינו, מפרים את ריבונותנו ובפועל לא משלמים מחיר ראוי. ההרתעה מולם מאוד לא ברורה.
היה זה בן-גוריון שטען כי מלחמה היא המוצא האחרון, בעיקר עקב כך שהיא גוררת גיוס נרחב המשתק את הכלכלה. הפעם נדמה שההימנעות ממלחמה מגיעה ממקום אחר – חשש לנפגעים, ואי רצון לבצע מהלכים דרמטיים. זה הגיוני, אבל לאורך זמן זה מחדד לצד השני שאולי אנחנו מפחדים, שאולי אין בנו את החוסן להתמודד איתם בזירת הכרעה. יותר מזה, זה מייצר חוסר אמון שלנו בעצמנו וביכולת שלנו.
התהליך הזה הוא מסוכן, הן התובנות האפשריות מסביב, והן הפקפוק העצמי ביכולת. לזכותו של איזנקוט יש לומר, שבתקופתו מספר עוצבות הכרעה קפצו מדרגה ביכולתן המבצעית, ובשכלול שלהן בכלל המרכיבים: עוצמת האש, התמרון, הדיוק, הקטלניות ועוד. אולם התמורה הזו לא באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה בקדנציה שלו.
צניעות וענווה הן ערכים חשובים, וראויים, אך לפעמים צריך יותר מזה בשכונה האלימה בה אנו חיים.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
