לא פיגועי אווירה: הטרור הנוכחי לובש צבע דתי מובהק

כשברשתות ובתקשורת הפלשתינית "חוגגים" כבר כמה שבועות 50 שנה להצתת אל־אקצא - ובעוד ישראל מואשמת שוב, תוך הסתה ארסית, כי היא שעמדה מאחורי האש ששילח במסגד מייקל דניס רוהן (נוצרי שנטרפה עליו דעתו) - לובשים הפיגועים האחרונים ברחבי הארץ צבע דתי מובהק.

השאלה אם הפיגוע ליד דולב הוא מאורגן או יוזמה מקומית של בודדים, היא חשובה - אבל משנית ביחס למה שמתרחש בשבועות האחרונים ברחוב הפלשתיני. כל המפגעים האחרונים - הדוקרים בשער השלשלת, הדורסים ליד אלעזר, החונק בגשר אלנבי, ומפעילי המטען במעיין דני - יונקים כולם מאותו מקור דתי, מעלילת הדם המודרנית: "אל־אקצא בסכנה". העלילה השקרית הזאת מתארת, כידוע, את ישראל כמי שפועלת כדי להרוס את המסגדים בהר הבית, ואף זוממת לשנות את הסטטוס קוו בהר. 

עוד בנושא:
"המטען הופעל לפני המעיין, רינה מתה מיד"

•דובר צה"ל: "בני המשפחה בילו במעיין כשהמטען הופעל, מדובר בפיגוע קשה"

•הרב שנרב שבתו נרצחה בפיגוע לכד מחבלים

•דבורה גונן: "אני ממוטטת, דני נרצח שוב היום"

העלילה נוכחת באופן קבוע בדרשות המטיפים במסגדים, בקריקטורות, בעיתונים ערביים ופלשתיניים, ובנאומי המנהיגים הפלשתינים הן של חמאס והן של הרש"פ. מאות מפגעים - דוקרים, דורסים ויורים - פעלו בשמה בשנים האחרונות "כדי להגן על אל־אקצא". הרחוב הפלשתיני לוגם ממנה כבר שנים ארוכות, ועכשיו ביתר שאת, והוא שיכור עכשיו ולא מיין, אלא מהסתה דתית פרועה ושקרית. העלילה כשלעצמה כבר מזמן אינה רק תעמולה כוזבת, אלא נשק של ממש, שמייצר טרור, והפעולה הנדרשת מולה היא מבצעית והסברתית כאחד.

הפיגועים האחרונים אינם פיגועי בודדים. אין מדובר בזאבים בודדים, אלא בזאבים שהם חלק מלהקה; להקה תודעתית אמנם, אבל להקה. הם אמנם מחליטים לבד, ומבצעים לבד, אבל יונקים כולם מאותה באר מורעלת, שבמסגרתה מותר בשם האסלאם לעשות הכל: להסית, לשקר, להעליל ולרצוח.

הסתה דתית

גם השימוש במטבע הלשון "פיגועי אווירה" הוא מתעתע. האווירה שיוצרת את פיגועי האווירה - זו שממנה שואבים הדוקרים והדורסים והיורים את ההשראה לביצועי הסולו, המכונים פיגועי יחיד - מגולמת כבר שנים, וביתר שאת לאחרונה, בפסטיבל מתמשך של האדרת טרור, ג'יהאד והתרת דמם של יהודים וישראלים באשר הם. וכן - גם השורשים של ההסתה הזאת הם דתיים!

זירת הפיגוע ליד דולב

כאשר האסלאם מגדיר עצמו כדת העליונה ואת היהדות (והנצרות) כדתות בטלות ונחותות; כאשר הפלשתינים מתעקשים שלא להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, וגם כאשר המאבק נגד ישראל בכלל ובעניין ירושלים בפרט מתואר שוב ושוב כריבאט - מלחמת קודש להגנה על אדמות האסלאם - פס הייצור של המפגעים הדתיים הולך ומתארך. אין זה מפתיע, לכן, שרוב הפיגועים בשבועות האחרונים מתרחשים בסופי שבוע, קודם או אחרי התפילה המרכזית במסגדים. אין גם פלא בכך שחמאס והפת"ח קושרים כתרים לרוצחים באמצעות חיבור חוזר ונשנה בינם לבין ההגנה על אל־אקצא. 

מעבר להתמודדות המבצעית עם הטרור, דרושה, אפוא, התמודדות גם עם המקור הדתי שלו, בעיקר באמצעות פגיעה קשה במסיתים שרותמים שוב ושוב את אל־אקצא לעניינם ומשגרים אל הרחוב מחבלים רוצחים. ישראל מחויבת בהתמודדות גם עם השקר. צריך להזכיר, שאל־אקצא הוצת על ידי צעיר אוסטרלי נוצרי מכנסיית האל, שנמצא בלתי כשיר לעמוד לדין ואף אושפז במוסד סגור. 

צריך להזכיר שמדינת ישראל עושה הכל כדי להגן על מסגד אל־אקצא, ואף ויתרה ויתור עצום, לא ייאמן ובלתי מתקבל על הדעת, על מימוש הזכות היהודית הכי בסיסית במקום הקדוש ביותר ליהדות. היא ויתרה על תפילת יהודים בהר.

אם ישראל "נושאת באחריות" להצתת אל־אקצא, כפי שהיא מואשמת עתה כמעט מדי יום, הרי שסעודיה ופקיסטן "אחראיות" למרחצי דמים שהתחוללו בעבר במסגד הגדול במכה ובמסגד האדום בפקיסטן, וירדן "אחראית" לרצח הילדות בנהריים על ידי חייל ירדני ב־1997, וגם מצרים "אחראית" לרצח התיירים הישראלים על ידי חייל מצרי בראס בורקה ב־1985. אבל רק ישראל חוזרת ומושבת על ספסל הנאשמים, בעיקר מכיוון שהאויב נסמך על יסודות דתיים. זו תפישת הסכסוך האמיתית שלו. אסור להתעלם מכך. מלחמת דת היא מסוכנת, אבל מלחמה בשקרים היא חיונית. ניתן וצריך להפריך את העלילות שמייצרות טרור. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו