הדיווח לפיו מיירט "קלע דוד" נפל בידי הסורים ויעבור לידי רוסיה מדאיג, וברור שיש כאן סכנה בחשיפת טכנולוגיה. אולם האירוע הזה רק מחדד דילמה לא פשוטה של מפעילי הכוח בצה"ל – האם להשתמש במכפילי כוח מבצעיים באירועי ביטחון שוטף?
מערכת הביטחון הישראלית ידועה כבין המתקדמות והמשוכללות בעולם, אולי אפילו המשוכללת ביותר. בתוך כך מצויות התעשיות הצבאיות, אשר באופן עקבי ובלתי פוסק לומדות את אתגרי הביטחון ומפתחות את המענה שיאפשר התמודדות אפקטיבית עם האיומים המתגבשים. לא מעט מפיתוחים אלה עוברים לידי דרג השטח, ושם למעשה עוברות תהליך מבצוע, שהוא השלב האחרון בהבשלת אמצעי הלחימה.
ההחלטה לאפשר לדרג השטח להפעיל אמצעי לחימה חדשניים כחלק מסיום הבשלות להפעלה נותנת לתעשיות פידבק משמעותי לשיפור התהליך, ובאופן זה אמצעים אלו מגיעים לבשלות שיא באירועי לחימה משמעותיים לרבות מלחמה. כך היה עם הרבה פיתוחים בכלל הזרועות, שהמפורסם בהם הוא כיפת ברזל, שהלכה והשתכללה מאירוע מבצעי אחד לשני.
אולם בתוך התפיסה הזו קיימת סכנה, והיא נפילה של אמצעי לחימה מתפתח בידי האויב. סכנה זו מבליטה את אחת הדילמות הרציניות במערכת – האם להפעיל יכולות מסוג זה באירוע ביטחון שוטף, למרות הסכנה שהם יפלו בידי האויב, כך שבמלחמה האויב יהיה ערוך להתמודד עם הפיתוחים החדשניים שלנו. סוגיה זו מקזזת את העליונות של תעשיות הביטחון על פני מדינות אחרות, לבטח מדינות אויב.
הדילמה היא לא פשוטה, שכן הפעלת אמצעי מכפיל כוח בביטחון שוטף בוודאות חוסכת בחיי אדם. ולכן, בכדי לחדד את הדילמה, הקושי הוא בהחלטה בין סיכון חיי אדם בביטחון שוטף, תחת פיתוח היכולת לעת מלחמה, ובכך להפתיע את האויב ולסייע למאמצי ההכרעה של צה"ל בשדה הקרב.
הדילמה הזו היא זו שמתחדדת בעקבות הדיווח על נפילת מיירט "קלע דוד" בידי הסורים. ההחלטה על הפעלת המערכת הזו במקרה הנוכחי, מן הסתם, נבעה מצורך מבצעי לצד הזדמנות ללמוד כיצד היא מתפקדת באירוע מבצעי. והנה, המיירט הזה יעבור לידי הרוסים, ויש להניח שהטכנולוגיה שלו תתגלה בפניהם.
המצב הזה דורש ממערכת הביטחון לבחון לעומק את ההשלכות של מצב זה – מה באמת נפל לידי הסורים והרוסים, וכיצד זה ישליך על יכולת ההתמודדות שלהם עם אמצעי הלחימה הזה. זו זווית שחייבים לחקור מיד, על מנת למנוע קיזוז אפשרי של יכולות "קלע דוד".
בצד זאת מתחייבת חשיבה אודות הצורך האמיתי בהפעלת "קלע דוד" באותו אירוע – האם ההפעלה שירתה את הצורך? האם הסיכון היה כדאי? אלו היבטים מהותיים, שכן אם הפעלת המיירט בוצעה שלא לצורך הגנה על חיי אדם באופן מובהק – מדובר בשיקול דעת בעייתי. כלומר, סיכון בחשיפת יכולת אל מול צורך שאינו מחויב למציאות.
ככלל, יש לומר שהפעלת יכולות מהסוג הזה באירועי ביטחון שוטף חייבת להיות במשורה – האמצעים האלה בסופו של עניין אמורים לשרת את מערכת הביטחון בשעות קשות הרבה יותר. "בזבוז" היתרון הטכנולוגי שלנו על אירוע בט"ש, ובטח כאשר יש סכנה שהאמצעי ייפול לידיים הלא נכונות, הוא חוסר אחריות משווע.
מעבר לכל אלו, ראוי לבחון את יכולת ההשמדה מרחוק של אמצעים מסוג זה במקרה והם עשויים ליפול לידי אויב. מנגנוני השמדה עצמית, או השמדה מרחוק, עשויים לצמצם את הסיכון הפוטנציאלי של מצב זה, ובהינתן היכולות הטכנולוגיות של היום – זה מאוד מתבקש.