מוסריות או פגיעה במדינת ישראל? פיזור הכנסת בשבוע שעבר מנע את העלאת תיקון לחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, שמטרתו להגביל את יצוא הנשק הישראלי. אולם יוזמתו של ח"כ בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם), שבאה למנוע מהנשק הישראלי להימכר לגורמים העלולים להשתמש בו לביצוע פשעים ועוולות שונות, צפויה לעלות גם בעתיד וכבר כיום היא מעוררת מחלוקת, בין השאר בין קצינים בכירים במילואים.
"מדינת ישראל היא יצאנית נשק אדירה", אומר ל'ישראל היום' אלוף במיל' וחבר הכנסת לשעבר איל בן ראובן, "אנחנו בעלי טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם והיצוא הביטחוני שלנו הוא חלק גדול וחשוב מאוד בתוצר הלאומי של מדינת ישראל, ולשמחתנו יש הרבה רצון לרכוש את התוצרת הישראלית".
לצד זה הוא מציין, כמי שתמך בעבר ביוזמת חקיקה דומה, כי "פה מגיעה הנקודה שישראל צריכה לעשות הקפדה מאוד גדולה שהנשק שהיא מייצרת ומוכרת יגיע לידיים ראויות. יש מנגנונים שפועלים מטעם המדינה שמקפידים על העניינים האלה, וגם בתעשייה הביטחונית מקפידים אבל היו בעבר חריגות. חלק מהחריגות נבעו מכל מיני קבלני משנה שדאגו למכור את התוצרת הישראלית לגורמים מפוקפקים. לפעמים הנשק מגיע לכל מיני גורמים עד כדי ארגוני טרור שאחרי זה יכולים להפנות את הנשק שמכרנו נגדנו. מערכת הבקרה והפיקוח חייבת להסתמך על חוקים ברורים לא רק מהפן המוסרי אלא גם מהצד הביטחוני, כדי שמקור גאוותנו לא יופנה חלילה נגדנו".
האלוף במיל' גרשון הכהן לא מסכים. "מדובר בטהרנות. התעשיות הביטחוניות צריכות להתקיים והכלכלה הישראלית צריכה להתקיים. צריך להפסיק לפנטז על 'וכתתו חרבותם לאתים'. זה דרכו של עולם". את הטענה כי פיקוח מוגבר בנושא ימנע את השימוש בנשק ישראלי לביצוע פשעים שונים, הוא מבטל ואומר: "זה כמו להגיד למישהו לא למכור סכינים מכיוון שמישהו עלול לדקור מישהו אחר. הרי הקליינט הכי גדול של תעשיית הנשק הקל של מדינת ישראל, רובים, אקדחים, מחסניות, כוונות וכדומה, זה השוק הפרטי בארה"ב. יותר מכל מדינה אחרת, וגם שם מתרחשות לעתים זוועות. בסופו של דבר הביטחון הישראלי זקוק ליצוא הנשק".
את החוק הקיים (שנחקק בשנת 2007) ניסו בעבר לשנות, ולהוסיף למנגנון יצוא הנשק הגבלות נוספות אולם כל היוזמות נפלו, כמו זו של ח"כ טופורבסקי שמדגיש: "כעם נרדף שנלחם על חייו כדי לשרוד, שידע על בשרו מה הוא שימוש בנשק להשמדה המונית, מחויב מאתנו יותר מכל להציב עצמנו בצד המוסרי והערכי של דפי ההיסטוריה. על מדינת ישראל להגדיל את מערך הפיקוח והשקיפות ליצוא ושיווק נשק, כאשר לא רק האינטרסים הכלכליים והביטחוניים יוליכו אותנו. חובה להפעיל שיקול דעת מוסרי וערכי, בכדי שנמנע ככל הניתן תרומה של נשק ישראלי לליבוי סכסוכים, לרצח חפים מפשע ולביצוע פשעים כנגד האנושות".
אחת הפעילות הבולטות בתחום היא נעמה רינגל, אדריכלית שנחשפה לנושא באחת הפעמים ששהתה בחו"ל. "פיתחתי מודעות לנושא לפני כעשרים שנה בתקופה שהייתי סטודנטית. זה התחדד לי כשעבדתי תקופה באנגולה, ושמעתי על המעורבות של ישראל בסחר בנשק במלחמת האזרחים שהתחוללה שם. המחשבה על עסקאות נשק של המדינה עם גורמים ממקומות שבהם מתחוללים פשעים וזוועות כאבה לי כישראלית גאה".
לדבריה, "אין חייל שלא מכיר ופועל לפי עקרון טוהר הנשק, וגם בתחום הזה חייבים להקפיד על הערך הזה. החינוך של המדינה בנושא הזה, שמוטמע כל כך טוב במערכת הביטחונית הפנימית, צריך לקבל ביטוי גם בעולם היצוא". בנוגע לטענתו של האלוף במיל' הכהן לטהרנות היא מוסיפה: "נכון שלא תמיד ניתן לשלוט ביעדי הנשק, אבל יש דרגות. מן הראוי שהמדינה לא תאפשר למכור נשק ישראלי ישירות לרוצחים, שאינם דוגלים בעקרונות טוהר הנשק, כמו שלטונות דיקטטוריים שפועלים נגד אזרחים".
יש לציין כי קצינים רבים לא הסכימו להתראיין בנושא. חלקם משיקולים פוליטיים, חלקם אמרו כי הם מרוצים מהחוק הקיים, ויש כמובן לא מעטים בעלי אינטרסים אישיים ועסקיים בעולם היצוא הביטחוני. על הרקע הזה, מעניינים דבריו של האלוף במילואים עמירם לוין שלא מעוניין להתבטא בנוגע ליוזמה כזו או אחרת אך אומר: "אני לא מתעסק בתחום יצוא הנשק מהסיבה שאתה אף פעם לא יודע למי הוא יגיע בסוף ואיזה שימוש יעשו בו. מיום שפרשתי בחרתי במודע לא לעסוק בתחום המגעיל הזה".