"ומה אם כל העולם טועה?", סרטם של העיתונאים ואנשי התקשורת אורלי וילנאי וגיא מרוז, צבר מאות אלפי צפיות מאז עלה לרשת בשבוע שעבר. השניים העלו מספר טענות של מומחים לרפואה שסיפרו על הפער העצום שקיים לטענתם בין ההיסטריה סביב הקורונה ובין המחלה כפי שהיא באמת. מה חושבים על כך מומחים אחרים? בדקנו.
הטענה בסרט:
התמותה מנגיף הקורונה אינה גבוהה כפי שטוען ארגון הבריאות העולמי.
תשובת המומחים
"ברגע שיש הדבקה יש תמותה. זה נע ממקום למקום בעולם אבל בכל מקום אחוז מסויים קטן או גדול מהחולים ימות", אומר ד״ר אונגר, פעיל במאבק נגד מתנגדי חיסונים. "אנו רואים את זה כל פעם מחדש, בגלל טענות שהקורונה היא כמו שפעת או בגלל כל מיני טענות ברשת על קונספירציה, הציבור לא מתנהג לפי הכללים, יש הדבקה מעריכית, יש עלייה בחולים הקשים ויש תמותה".
"יש קשר ישיר בין מספר החולים למספר המתים. כמו כן, צאו כרגע לבתי החולים בארץ וראו שבכל בית חולים יש לפחות שלוש מחלקות קורונה, אם לא יותר. אנשים חייבים להבין, אם יהיו יותר חולים, יהיו בהכרח יותר חולים קשה ויותר מתים, זה המצב שמראים הגרפים בכל מקום בעולם".
ד"ר אונגר גם מתייחס לטענה שניתן לאפשר הדבקת צעירים, כשכך אפשר לייצר מצב שבו לא תהיה הדבקת מבוגרים וסותר אותה. לדבריו, "ברגע שיש הדבקה - יש תמותה. זה נע ממקום למקום בעולם, אבל בכל מקום אחוז מסוים מהחולים ימות".
הטענה בסרט:
החשש כי בתי החולים יקרסו אינו תואם את היכולת של בתי החולים בארץ.
תשובת המומחים
"כשמדברים על קריסת מערכת הבריאות, לא מתכוונים לכך שיהיו גופות במסדרונות בתי החולים חלילה. הכוונה היא שיהיה כזה לחץ על מערכות האשפוז ויהיו כל כך הרבה אנשי צוות בבידודים, עד שתהיה פגיעה בטיפול בחולים שאינם חולי קורונה", אומרת פרופ' רונית קלדרון-מרגלית מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית. "רק השבוע התפרסמו ציטוטים בכיוון הזה של רופאים מבתי החולים ואני חושבת שהם מראים את הקושי של בתי החולים".
באיגוד לרפואה פנימית לא מתווכחים ישירות עם הסרט, אך מציינים כי "בישראל יש פחות מ-4,000 מיטות אשפוז במחלקות פנימיות שבהן מטופלים חולים כרוניים וקשים וכעת גם חולי קורונה. לכן, 40 אחוז מהמיטות של חולים אלו נלקחו עבור חולי הקורונה".
"שיהיה ברור, מחלקות הקורונה לא מוצנחות בבתי החולים משמים. או שהן מופעלות על ידי צוותי המחלקות הפנימיות, שמגויסים למשימה, או על חשבון מחלקות פנימיות רגילות, שנסגרות, או שהן הופכות למחלקות מעורבות: שבהן מאושפזים חולי השגרה, בד בבד עם חולי הקורונה, תוך הקפדה על תנאי בידוד וריחוק פיזי", כתב השבוע יו"ר האיגוד פרופ' אבישי אליס. "מרגע שנקלטים החולים במחלקות, מתחילה הספירה לאחור לקראת שחרורם".
"במחלקות הפנימיות, שנותרו לטפל בחולים השגרתיים - קושי ועומסים. התפוסות הן מעל 100% בכל רחבי המדינה, אבל הסיפור האמיתי הוא מעבר לתפוסות: השחרורים המואצים מאשפוזים וריבוי קבלות של חולים חדשים. הקצבים מסחררים, והצוותים הרפואיים "רזים" מידי למשימה. כדי למנוע גלישת יתר לאשפוזי מסדרונות, כדי לשמור על רמות מבוקרות של חולים במחלקות, אנחנו מזדרזים לשחרר את החולים ה"שגרתיים" (סוכרתיים, אונקולוגים, עם זיהומים, בעיות בכלי דם וכך הלאה)".
הטענה בסרט:
סגרים אינם אפקטיביים בהתמודדות לאורך זמן עם תחלואה, הם לא מורידים את רמת התמותה. בדיונים בקבינט הקורונה ובממשלה, נשמעו בעיקר דעות מסוג אחד שתמכו במדיניות מחמירה.
תשובת המומחים
"עקרונית יש דברים שאני מסכימה עימם וכאלו שאני לא מסכימה עימם ביחס לטענות המובאות בסרט", אומרת פרופ' רונית קלדרון מרגלית. "למשל הטענה שסגר לא הצליח אינה כזו שאני מסכימה איתה. הרי יש מדינות שדרך סגר הביאו לכמעט אפס תחלואה, מדובר על אוסטרליה, ניו זילנד וסין שנקטו בצעדי סגר קשים מאוד. נכון, סגר אינו כלי לטווח ארוך אבל אי אפשר לשלול אותו כשצריך".
"אנחנו חייבים לאנשים שבבתי החולים ולאנשים הבאים את הסיכוי לחיות ואת זה בלית ברירה סגרים עושים", אומר ד"ר ליאור אונגר. "אז האם סגר הוא פתרון טוב? ודאי שלא. אבל כשאין ברירה והתפרצות מעריכית היא מצב של אין ברירה, אז רק סגר מסייע לנו".
מעבר לראיונות שערכנו ישנן מספר רב של התייחסויות אל הסרט שראוי לקרוא, למשל פרופ' פנחס הלפרן, לשעבר ראש מערך הרפואה הדחופה בבית החולים איכילוב, שהמגיב בביקורת על הסרט בעמוד הפייסבוק שלו וכתב: "נכון להיום, הרוב המוחלט של העולם סגר מערכת חינוך באופן חלקי או מלא או הטיל הגבלות. לא יודע אם זה נכון לעשות כך, אבל להניח שכולם טיפשים זה קצת יומרני".
"הסרט נטול עובדות מספריות ומדעיות לחלוטין אך עשיר באמירות כלליות בסגנון 'כולם אומרים' ו'המדע מראה'. כאיש מדע וותיק, אני לא מקבל אמירות כאלה וחברי שהופיעו בסרט לא היו מעיזים להופיע בכנס מדעי עם אמירות כאלה", כתב פרופ' הלפרן. "אז למה הם מרשים לעצמם לעשות כך בפני הציבור, שלפחות חלקו מספיק משכיל כדי להבין מידע עובדתי שנאמר עם מקורותיו? זה ממש מביך!".
המקרה השבדי
אחת הדוגמאות שמובאת בסרט היא שוודיה שהפכה למוקד לתשומת לב עולמית בשל האסטרטגיה שבה בחרה לנקוט כדי להתמודד עם המגפה, ולא הטילה סגרים. אלא שמדיניות זו נחלה כישלון חרוץ בממלכה הנורדית, כאשר גם המלך יצא נגד אותו מודל ואמר "אנשים רבים מתו וזה נורא". ניתן לקרוא בהרחבה כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו