ניסוי בפגז "עוקץ" ברזל // צילום: משרד הביטחון // ניסוי בפגז "עוקץ" ברזל // צילום: משרד הביטחון

הקשר בין הפצמ"ר החדש לבית הדין בהאג

"עוקץ פלדה" הופכת את המרגמה לנשק מדויק - ומעקרת תלונות על "פשעי מלחמה" • לדרג המסתער היא מעניקה גמישות ויכולת חסרות תקדים • פרשנות

חשיפתה של פצצת המרגמה החדשה "עוקץ פלדה", לכאורה, לא אמורה להיות סיפור גדול, אך האמת היא הפוכה. למרות שמדובר בנשק טקטי לרמת הגדוד המתמרן, היכולת הזו ממקסמת את אפקטביות האש המסייעת, ומצמצמת תלות של הכוח המרכזי בקרב, צוות הקרב הגדודי, ברמות הממונות.

מזה שנים רבות שביחידות ברמת הגדוד בצה"ל מתקיים מחסור בנשק מסייע אפקטיבי. המרגמות, שהן אמצעי לחימה ישן הלכו ונגרטו והשימוש בהן הפך לנדיר. המעבר ללחימה בשטחים צפופים, אורבניים, והחשש מפני נזק אגבי לאכולוסייה אזרחית צמצמו ל-0 את השימוש בנשק הסטטיסטי והלא מדוייק הזה.

הפער הזה יצר קושי ליחידות המתמרנות, שכן המשמעות שלו הייתה תלות מוחלטת בארטילרייה האוגדתית – הן של גדודי התותחים הכבדים והן הנשק המונחה מדוייק. מצב זה פגע באפקטיביות מאמץ אש מתוך הצורך להקצות באופן קבוע ארטילריה כבדה ליחידות טקטיות, שלעיתים עקב סדר עדיפויות ברמה האוגדתית קיבלו סיוע מועט, הן ביחידות אש והן בתחמושת.

אולם בשנים האחרונות, בעיקר עקב תמורות טכנולוגיות המצב השתנה. הצורך בסיוע קרוב ליחידות ברמת גדוד, שבלט בהעדרו בשלל העימותים של העשור האחרון, בצד הצורך ביכולת מדוייקת הובילו לפיתוח של מרגמות "חכמות".

מערכת הנשק "עוקץ פלדה" נותנת את הפיתרון האולטימטיבי לדרג המסתער – כך שכעת למפקד הגדוד יש שוב "ארטילריית כיס" בתצורת פצצת מרגמה קטלנית במיוחד, אשר בשילוב GPS ולייזר מגיעה לדיוק אופטימלי של פגיעה במטרה. כך, הצטמצמה התלות של היחידה המתמרנת בגורמי האש האוגדתיים, ולדרג המסתער יש סיוע אש קרוב המצוי באופן קבוע באמתחתו.

אין מדובר יותר בנשק סטטיסטי – זהו נשק מדוייק לחלוטין, המסוגל להגיע לרמת דיוק של עשרה מטרים, ולהשמיד את מטרות האויב של היום – הצלף, כוון הנ"ט ומשגר הרקטה. באופן זה למעשה "שוחררה" האש המערכתית לטובת מטרות איכות המקבלות מענה מיידה בתאי תקיפה המצויים ברמות הבכירות יותר. 

ניסוי בפגזי "עוקץ ברזל" // צילום: משרד הביטחון
ניסוי בפגזי "עוקץ ברזל" // צילום: משרד הביטחון

אש המרגמות היא יעילה מאוד, על כך יעיד כל מפקד גדוד שלרשותו עמדה היכולת הזו בעבר. צה"ל של פעם אף הגדיל לעשות ובנה גדודים של מרגמות. עוד דוגמה לנשק מיושן שלא נס ליחו. העוצמה הזו חסרה מאוד למשל במלחמת לבנון השניה, בה נדרשנו לפעול בתוך שטח בנוי ללא סיוע ארטילרי מחשש לפגיעה נרחבת מעל הנדרש. הפער הזה גרם לכך שהתמרון התעכב, בעיקר בשל התלות של הגדודים בדרגים הגבוהים יותר.

כעת, המהלכים מקבלים כאמור את הסיור מכוחות הפנים הגדודיים, האורגניים. זה הרבה יותר נוח, יותר פשוט ובטח יותר נכון. הדברים אמורים גם לימים אלו בהם בית המשפט הבין לאומי בהאג מחטט בפעולות המבצעיות של צה"ל – אש מדוייקת מעקרת את התלונות בגין פשעי מלחמה כבר לא תהיינה רלוונטיות. 

הבשורות האלו חשובות מאוד, הן לגדודים, והן לרמה האוגדתית. כל רמה תוכל למצות נכון יותר ומדוייק יותר את מאמץ האש שלה, בעוצמות שונים ולטווחים שונים. ועם זאת יש לקחת בחשבון שהפצצות החדשות והמדוייקות מתוחכמות, ומחירן בהתאם. פצצת המרגמה הישנה, הפשוטה וה"טיפשה" הפכה לפצצה מתוחכמת ולא זולה במיוחד. כך, שדה הקרב היבשתי הופך להיות ממוקד, מדוייק, אך לא פחות מכך – יקר. למרות התורפה הזו, אין ספק שהחידוש המרענן כאן הוא תמורה משמעותית ביכולת לתמרן מהר יותר, ולהכריע.

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...