יותר מחצי שנה לתוך דור הקונסולות החדש, נזכרת סוני סוף סוף לשחרר את המשחק הבלעדי לפלייסטיישן 5 שאי אפשר בלעדיו. תקראו לזה איחור אופנתי, תאשימו את הקורונה שגרמה לאינספור דחיות ועיכובים, תאשימו את סוני בקריאה לא נכונה של המפה - הכל נכון. אבל השורה התחתונה נשארת זהה: אם הצלחתם להתארגן על פלייסטיישן 5, אז Ratchet & Clank: Rift Apart הוא משחק חובה בספרייה שלכם.
העובדה שלא תמצאו אותו על שום קונסולה אחרת, גם לא על הפלייסטיישן 4, רק מעצימה את התובנה הזו, אך נחדד אותה שוב: נכון להיום יש לפלייסטיישן 5 שלושה בלוקבסטרים בלעדיים בלבד. שניים מהם, Demon’s Souls ו-Returnal, הם אמנם משחקים ראויים מאוד, אבל גם נישתיים וקשים מאוד, שמיועדים לגיימרים כבדים ו/או מזוכיסטים שיש להם עשרות שעות לשרוף. לעומת זאת, ההרפתקה החדשה של החייזר החתולי ראצ'ט ועוזרו הרובוטי קלאנק, היא יצירת מופת שלא מתביישת להראות למה הפלייסטיישן 5 מסוגלת כך כל מוקדם במחזור החיים שלה.
וגם - וזה לא פחות חשוב - המשחק הזה מתאים לכולם: לאותם גיימרים כבדים, אך גם לשחקני קז'ואל מכל גיל, ובעצם לכל מי שאוחז בבקר דואל-סנס ורוצה ליהנות.
חתולים בחלל
Rift Apart הוא הכותר ה-16 בסדרת ראצ'ט וקלאנק המצליחה, שמלווה אותנו עוד מימי הפלייסטיישן 2. למי שפחות בעניינים נסביר שמדובר באופן כללי במשחק אקשן-פלטפורמות צבעוני והומוריסטי מזווית ראייה שלישית, שבו הדגש הוא על חיסול חייזרים באמצעות מבחר כלי נשק וגאדג'טים לא שגרתיים, ודילוג בין כוכבי לכת שורצי נבלים. אתם תשלטו בעיקר על ראצ'ט (ועל מקבילתו הבין-ממדית, ריבט) - מעין חתול לוחמני המצוייד במפתח ברגים משוכלל, שרץ, קופץ, יורה בכל מה שזז וזורק משפטי מחץ. עוזרו וידידו הנאמן קלאנק, רובוט קטן ומלומד, תופס לפעמים פיקוד בשלבי חשיבה קצרים, שמאתגרים גם את המוח ולא רק את אצבעות ההדק.
המימד הבא
באופן כללי, Rift Apart שומר על הנוסחה הבסיסית והמנצחת של הסדרה, אולם מלטש אותה לרמת אמנות. נימנע מספויילרים, אבל הגימיק של המשחק החדש הוא לא רק מעבר בין כוכבי לכת, אלא גם בין ממדים. תנו מכה לאיזה קריסטל וורדרד ותמצאו את עצמכם באותו מקום בדיוק אבל בממד מקביל - שבו אזורים שלא הצלחתם להגיע אליהם בממד המקורי יהיו פתאום נגישים, ולהיפך. מכיוון שהמשחק מיועד לכל המשפחה, הניווט בין הממדים ומציאת הדרכים הנכונות להתקדם בהן פשוטים והגיוניים למדי.
גם העולם הפתוח, שעמוס באזורים סודיים ובמשימות בונוס, נגיש מאוד וקל להתמצא בו ברגע שתלמדו לתפעל את הגאדג'טים שלכם כמו שצריך. במילים אחרות, לא תמרטו שערות כי לא תבינו מה הדבר הבא שאתם אמורים לעשות. הכל ברור.
יורים ומייללים
הזכרנו גאדג'טים? הנה חלק מכלי הנשק והפטנטים שיעמדו לרשותכם במשחק: רובים שהופכים את האויבים לצמחייה, מקפיאים אותם, מחשמלים אותם, משסים בהם כלבי-מקדחה (!) או פטריות תקיפה (!!), וזה רק על קצה המזלג. כל כלי הנשק ניתנים לשיפור ולשדרוג, והאפשרויות מסחררות. בנוסף החתול שלכם יוכל לנעול מגפיים מגנטיים, מגפי רחיפה ומגפי סילון, ואף לשלוט ב"כלי רכב" שבאים בדמות זחל חייזרי שאפשר לרכוב עליו וציפור חייזרית שתטיס אתכם למרחקים קצרים. יש פה גם רובוט אנטי-וירוס שחודר לרשתות מחשב ואז מקבלים מעין משחק טנקים-חלליות רטרואי, ואילו השלבים הבודדים של קלאנק שואבים השראה ממשחקי הנמלולים הקלאסיים. בקיצור, לא חסר מה לעשות - אבל במשחקים של ראצ'ט וקלאנק אף פעם לא היה משעמם. כאן נכנסת לתמונה העוצמה של הפלייסטיישן 5. תחזיקו חזק.
כמעט פיקסאר
פעם, כשהיו אומרים על משחקים שהם נראים כמו "סרט של פיקסאר", זו היתה הגזמה. אבל בלי להגזים, Rift Apart הוא אחד המשחקים הכי מרהיבים שאי פעם ראינו. האיכות הוויזואלית שלו לא נופלת מזו של סרט אנימציה תלת-ממדי מהשורה הראשונה. אפקטים של אור וצל, השתקפויות, אש, מים, עשן, אפילו ארגזים שמתנפצים לרסיסים - עוד לא ראיתם דברים כאלה על קונסולה ביתית. נכון, גם Returnal ו-Demon’s Souls נראים מעולה, אבל הם לא מתפוצצים מצבע ומסטייל כמו Rift Apart.
הישג נוסף של המשחק החדש הוא הבשורה שזמני הטעינה שלו הם אפסיים. רבות דובר על המעבר החלק והמיידי בין הממדים וכוכבי הלכת ב-Rift Apart, ואנחנו שמחים להודיע שהמשחק עומד בציפיות: אין פה זמני טעינה מורגשים. זה מאפשר, למשל, לראצ'ט להיזרק מממד אחד לשני ובחזרה תוך כדי קרב. הכל משתנה סביבו - הרקעים, התפאורה, הדמויות - אך הפלייסטיישן 5 עומדת בשינויים הללו בגבורה. לא רק שלא תיאלצו להמתין כמה שניות עד שהרקעים החדשים ייטענו, אפילו לא תרגישו בגמגום קל. ואנחנו מדברים על קרב שהוא חוצה ממדים, כן? לא על מעבר שגרתי בין שלבים או משימות. מדהים. כשמוסיפים לזה אנימציה חלקה כמו חמאה מומסת, קשה מאוד לא להגיע למסקנה שלפחות מבחינה טכנית - Rift Apart הוא משחק די מושלם.
מה רע?
ולחסרונות הלא-טכניים. יש כאלה שיגידו המשחק ילדותי מדי ושהם מעדיפים משחקים רציניים וקודרים. ייתכן, אבל לטעמנו הגישה הידידותית והקלילה, ללא טיפת דם ועם הרבה מסרים של ביטחון עצמי, חברות והעצמה - היא יתרון. Rift Apart הוא משחק שהורים ירצו שהילדים שלהם ישחקו בו, בטח במקום ג'י.טי.איי ושות'.
אחרים יטענו שהמשחק קצר מדי ושאין בו מולטיפלייר. נכון, הוא לא ארוך במיוחד והוא מיועד לשחקן אחד בלבד. סיימנו את העלילה הראשית בפלוס-מינוס 13 שעות, אבל אנחנו זוממים לחזור אליו בקרוב כדי להשלים את כל המשימות הצדדיות ואת זירת הקרבות המאתגרת, כך שצפויות לנו בימים הקרובים עוד כמה שעות של אקשן. העובדה שלא מחקנו את Rift Apart אחרי שסיימנו אותו והמשכנו לכותר הבא ברשימת הסקירות שלנו (המשחק הרשמי של האולימפיאדה, לצורך העניין), מדברת בעד עצמה. כבר הרבה מאוד זמן שלא נתקלנו במשחק שלא רצינו שייגמר, משחק שאנחנו מתכננים לסחוט אותו עד הסוף כדי למצות ממנו כל פיקסל. Rift Apart הוא משחק כזה. האולימפיאדה תחכה עוד קצת.
10/10
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו