מלחמת "חרבות ברזל", שפגעה אנושות בתושבי העוטף, תפסה את רוב אזרחי המדינה לא מוכנים. כמעט 100 ימים כלל המגזרים בארץ מגויסים לטובת המלחמה, כל אחד בדרכו.
לצד זה, חברות הייטק רבות מנסות לשמור על שגרה ולהמשיך בעשייה לצד המלחמה, למרות אנשי צוות רבים שגויסו למילואים ומשקיעים שמעדיפים לשבת כעת על הגדר.
תערוכת הטק הגדולה בעולם, CES 2024. למרות המלחמה, הייתה נציגות ישראלית במקום // צילום: רויטרס
זהו גם המקרה של אפי גולדשטיין, מנהלת שיווק בחברת ולנס סמיקונדקטור (Valens Semiconductor), הנסחרת בבורסת ניו יורק, ועוסקת בפיתוח וייצור שבבים וטכנולוגית תקשורת דיגיטלית בשווקי האודיו-וידאו והרכב. אפי ובעלה ניר הם הורים לשלושה ילדים, כאשר ניר גויס למלחמה מיומה הראשון.
אפי מצידה, מצאה את עצמה מתמודדת עם מציאות בה עליה לתפעל בית עם שלושה ילדים ללא בעלה ולהמשיך לתפקד בחברה בה היא עובדת - כל זה בתקופה החמה ביותר בתעשייה, ששיאה בדמות תערוכת הטכנולוגיה הגדולה בעולם, CES 2024, שנערכה השבוע בלאס וגאס, ארה"ב.
בשיחה עם "ישראל היום", מסבירה אפי למה למרות הקשיים, היא לא רוצה להתלונן ומייחסת את הכל לרוח ההייטק הישראלית. "יש הרבה עומס, רגשי ומעשי. עובדים רבים שלנו גויסו למילואים ומצאנו את עצמנו בתקופה מאוד לא פשוטה מהבחינה הזאת", היא מסבירה.
"יחד עם זאת, חייבים להמשיך. יש מחויבות וכולנו בעולם ההייטק נחושים להוכיח שישראל מספקת תוצאות, לא משנה מה. בהתחלה היינו בשוק, זה נכון. אבל אי אפשר לתת לשוק לנהל אותך ולהישאב אליו. באיזשהו שלב חייבים להתרומם ולהמשיך קדימה. בטח כשמבינים מה אנשים אחרים עברו במלחמה הזאת".
על השאלה כיצד היא הגיע להחלטה הלא פשוטה לטוס לכנס ולהשאיר את ילדיה בבית, בזמן בשעלה במילואים, אומרת אפי כי "הילדים היו מדהימים ומאוד תמכו. עשינו להם תדריך מאוד מסודר, ממש כמו ליחידה צבאית. דיברנו על איך הם אמורים להתנהל ועשיתי איתם שיחות על בסיס יומי ל'עדכון סטטוס'. כמובן שגם הסבים עזרו ותמכו מאוד".
"ואז נוחתים בארה"ב ומקבלים הודעה מהבית ששניים מהילדים חולים עם חום 39, והטירוף מתחיל. מנסים לתפעל את הכל במקביל לעבודה ולתערוכה ואני אשקר אם אגיד שזה היה קל. בנוסף לזה, הדיסוננס בין מה שקורה בלאס וגאס לעומת החדשות שמגיעות מהארץ, מאוד מקשים נפשית ומורידים מכל החוויה, שאמורה הייתה להיות השיא של החברה ואירוע מלהיב מאוד", מספרת אפי.
לדבריה, "הכל מאוד מורכב. ברמה האישית היה לי מאוד קשה לקבל את ההחלטה לטוס ולא לוותר. אבל מה האלטרנטיבה? להישאר בבית בדיכאון או להמשיך את העשייה? חייבים לדחוף קדימה. מבחינתי זאת גם האמירה האישית שלי – אמנם בתור ישראלים ויהודים 7 באוקטובר הרגיש לנו כמו הליכה אחורה בזמן, אבל אנחנו נרים את עצמנו, נתאושש ונמשיך הלאה בכל הכוח".
על השאלה האם היא הרגישה יחס שונה מצידם של האנשים אותם פגשה בתערוכה, שמארחת באופן קבוע עשרות אלפי משתתפים, אמרה אפי כי "החוויה בתערוכה הייתה מדהימה מבחינה מקצועית. היה מאוד מעניין לראות את כל הסקאלה בין אנשים שלא מתייחסים למלחמה בישראל בכלל, לבין אלו שהביעו התעניינות ותמיכה. יתרה מכך, לא נתקלו ביחס עוין בכלל".
וכמובן עולה השאלה על ההתמודדות עם כל הסיטואציה בתור אישה. מבחינתה של אפי, לא מדובר בעניין גדול וגם פה, הגישה שלה מאוד ברורה. "מעולם לא עשיתי הבדלה בין גברים ונשים. נכון שיש קשיים נוספים בתור אישה ואימא, אבל אני לא נותנת לרגשות של רחמים עצמיים להשתלט עליי, במיוחד בהתחשב במה שנשים אחרות עברו ועדיין עוברות".
"נכון, אנחנו נשות המילואימניקים מוגדרות כ'הגיבורות השקטות' של המלחמה, אבל מבחינתי זה לא שונה מלהיות אישה גרושה או אם יחידנית – כולנו גיבורות ולכולנו יש קשיים, כל אחת בדרכה שלה. השאלה היא מה אנחנו עושות עם זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו