אם בחודשים האחרונים פעילות מחבלי המדינה האיסלאמית התמקדה בעיקר בעיראק ובסוריה השסועה, בשבועות האחרונים החלו אנשי דאעש לבצע מעשי אימה ופיגועים גם במצרים ובגבול הלובי.
מגישה: ליטל שמש, צילום: דורון פרסאוד, ארכיון: רויטרס, מאפרת: רונה בן עזרא
מה המשמעות? שגיאוגרפית דאעש מתקרבת אלינו. האם אנחנו צפויים למתקפה? לא בדיוק ולא כל כך מהר. המדינה האיסלאמית פועלת בשיטה של התקדמות איטית ממדינה למדינה, תוך ניצול העובדה שהשלטון המרכזי חלש. לדוגמה, אפשר לקחת את סוריה כמובן, את לוב ואפילו את מצרים. אמנם אל מרכז המדינה אנשי דאעש לא מצליחים לחדור, אבל בסיני, שטח גדול שהפך להפקר, הם זוכים לקרקע נוחה לפעילותם - וגם לסיוע מעזה.
ניסיון נוסף להעמיק את תאי הטרור, נעשה בירדן. לנוכח מעשי הזועה שישנם בגבול עיראק-ירדן ובדרום סוריה, הממלכה השכנה אלינו נערכת ופועלת עצמאית נגד הארגון הקיצוני. הפעולה העצמאית של הירדנים, חלק מ-26 המדינות שנלחמות בדאעש, מגיבה בתגובה למדיניות הפשרנית של וושינגטון שם אובאמה ואנשיו לא מאמינים במהלומות צבאיות כפתרון אלא בגישה פשרנית יותר.
לישראל ולהסכמי השלום שנחתמו מול מצרים וירדן, מאפשרות להן להזיז את כוחותיהן מהגבול השקט איתנו ולהעביר אותם למלחמה חזיתית בדאעש. התנהלות זו, דוחה את העימות החזיתי שלנו מול אנשי המדינה האיסאלמית.
פרופ' אלכסנדר בליי הוא ראש המכון לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו