פעולת התגובה האיראנית הגיעה, וצה"ל ניצל את ההזדמנות לנקות כמה "פינות". ניתן להניח שהפרק הנוכחי ב"סדרה" שלפנינו הסתיים, והתשלום הנוכחי נוכה. אולם כמו בכל סדרה משובחת הכתובית המסכמת היא: "המשך יבוא".
התגובה האיראנית שהובטחה והוצהרה מומשה, אגב, ברמה המתונה יותר שיכולנו לחשוב עליה. מתקפה ממוקדת, מול בסיסי צבא, וחלק מכך נובע ככל הנראה ממערך של מתקפה מקדימה אותה ביצע צה"ל על פי דיווחים זרים, במהלך השבוע האחרון. עם זאת, חלק מהסיבה למתקפה המוגבלת יחסית, נובעת מהבנה איראנית כי ככל הנראה אין זה הזמן המתאים להרחיב באופן משמעותי את המערכה.
ההחלטה של נשיא ארה"ב טראמפ לסגת מהסכם הגרעין היווה את הזרז התקופתי לעליית מדרגה ברמה האסטרטגית. איראן מצויה כעת במלכוד מסוים: מחד האמריקאים הפרו חוזה, מנגד האיראנים מחויבים כלפי אירופה. מאחורי הקלעים, האיראנים ממשיכים ביתר שאת לחזק את יכולותיהם האסטרטגיות, הן ברמה האזורית, והן מבחינת המשך פיתוח היכולות הצבאיות שלהם. אל תזלזלו באיראנים - אם מישהו חושב שה"מטחון" הלילה הוא סוף הסיפור – שלא ישלה את עצמו.
הנסיגה האמריקאית מהסכם הגרעין מעידה על התפכחות הממשל בוושינגטון וההבנה שמישהו עשה עליהם "סיבוב". אבל נסיגה וסנקציות לא יעשו את העבודה: על האמריקאים לפעול באגרסיביות על מנת לרסן את איראן, אחרת כל מה שקרה בתקופה האחרונה הוא בדיוק כמו משחק עם נחש שקיבל חבטה ובפועל הפך למסוכן יותר. לאיראנים יש הרבה מאוד כלים בארסנל כדי להפוך את המציאות ללא נעימה, זרועותיהם פרוסות בכל המרחב, וגם מעבר לים. זה מה שחייב להשתנות.
אמריקה חייבת לפעול על מנת לחסל את זרועות כוח אל קודס, המאפשרות למשטר האייטולות לפעול ברחבי העולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט. זו מערכה חיונית, במקביל לפיקוח הדוק על הגרעין האיראני. הפעולות האלו בשילוב סנקציות משתקות שיפגעו בכלכלה האיראנית – הן אלה שנחוצות מול המשטר הרודני והערמומי הזה.
טראמפ מודיע על היציאה מהסכם הגרעין // צילום: AP
צה"ל פעל כמצופה בשבועות האחרונים - שילוב נכון וחכם של מודיעין ויכולות אש, של פעולות ממוקדות בצד מוכנות. הדבר מעיד על למידה מעמיקה והפנמת של המערכה ב-2006, אז המתנו לפעולה של הצד השני מבלי לבצע שום מהלך התקפי מקדים בכדי למנוע אותה.
אבל לא רק צה"ל הוא הסיפור, אלא גם ההחלטות הנכונות של הקבינט בראשות ראש הממשלה, שהשבוע הוכיח לעולם וגם לחברה הישראלית שהוא יודע על מה הוא מדבר, ושהוא יודע להשפיע ברמה הגלובלית.
נתניהו ללא ספק חותם השבוע פרק משמעותי מאוד ברמה האישית. הוא מוביל את המערכה הזו כבר יותר מ-20 שנה, הוא באמת היה "הראשון לזהות", והוא פועל באופן מושכל בכדי לבצע את הנדרש, כפי שהוא אומר: "בתקיפות ובאחריות". האיראנים הם אויב מר ואכזר, והמערכה הזו ממשיכה, אולם השבוע הזה חתמנו שלב בו הצד השני יוצא ניזוק: ברמה האסטרטגית רבתי, שעה שהוא שוב עומד מול סנקציות; ברמה המערכתית - אל מול צבא מוכן, מאומן ומיומן; וברמה הטקטית - לאחר שספג נזק לא פשוט בכוונות שלו להתפשט בגולן.
עתה, יש להיערך לשלב הבא: האיראנים ימשיכו לנסות לבסס את מערכיהם בגולן, בכך אין ספק, וישראל תצטרך להמשיך להתמודד עם זה. האירוע האחרון הוא רק עליית מדרגה בהסלמה, וכרגע המגמה ברורה - אנו צפויים לעוד מדרגה, אולי לעוד כמה מדרגות.
לוחמי חיזבאללה בסוריה // צילום: AP
יש מספר גורמים מרסנים להידרדרות מהירה: קודם כל הרוסים שממש לא מעוניינים בכך, נוכח מאמצי הייצוב של סוריה והמונדיאל אותו הם מארחים. אגב מונדיאל: כבר מספר פעמים בעבר היוותה התחרות פרק זמן שבו גורמי הכוח נמנעו מהפרעות. גם בזירה הרוסית נתניהו מצליח באופן חסר תקדים – ראייה לכך הוא האירוח המכובד ביותר לו זכה אמש, עת ההמנון הלאומי התנגן בכיכר האדומה – בהחלט מחזה שבעבר יכולנו אולי רק לדמיין.
כפי שזה נראה כעת, בטווח של חודשים אנחנו נראה התגברות של פעילות, לפחות עד שהמעצמות יצליחו אחת ולתמיד לשבת ולסכם הבנות לגבי המזרח התיכון. עד כה זה לא קרה.
המזרח התיכון זקוק ל"סייקס פיקו" חדש - להגדרה מחודשת של גבולות, כללי פעולה, ואזורי שליטה. זה מחויב וזה חיוני. אם המעצמות ימנעו מכך, מרחץ הדמים האזורי ילך ויתגבר. האיראנים לא ירדו מכוונת ההתפשטות במרחב, ולראיה - ההישג הפוליטי של חיזבאללה בלבנון, ודריסת הרגל המשמעותית בפרלמנט הלבנוני.
כך או כך, המערכה הזו היא כמו עסקה בתשלומים, שאת הכובד שלה מרגישים רק במעלה הדרך. התשלום הבא צפוי בקרוב מאוד. השגרירות האמריקאית בירושלים היא השלב שלפנינו, בצירוף יום הנכבה. יהיה מעניין. לפחות ניתן לסמוך על ההנהגה והצבא, שעד כה מנהלים את הכל באופן מעורר הערכה.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר בנושא יחסי צבא וחברה, מחבר הספר "האדם שבטנק"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
