מאזן ההרתעה שבנתה ישראל בשנים האחרונות בזירה הצפונית נותן תחושה שאנחנו סופסוף לקחנו אחריות על העתיד. מנהיגנו, אלה האוחזים בהגאי הביטחון, הפנימו את הכללים הבסיסיים להשגת הרתעה במזרח התיכון – כשמאמינים בצדקת הדרך, כשנחושים לקיים אותה כרוחה וכלשונה, וכשמוכנים ליזום את כל הפעולות הנדרשות כדי להוציא אותה לפועל, האויב יורתע.
אם לא מיד, אז עוד מעט. ללא דיבורים וללא איומי סרק, אלא תוך ביצוע פעילות שמגדירה גבולות, קווים אדומים ועוצמה. ההרתעה היא תוצאה של יוזמה והתקפיות. ההגנה מאפשרת תהליך חשיבה טוב יותר בקבלת ההחלטות.
'ציר הרשע' האיראני מהווה מוקד איום על קיומה של מדינת ישראל או לכל הפחות על שגרת חייהם של תושביה מאז תחילת שנות ה-2000. תמיכתה של איראן בארגוני טרור בכלל ובאלה שתפסו אחיזה על קרקע דוגמת חיזבאללה וחמאס, יחד עם הניסיונות שלה לפתח נשק להשמדה המונית, לא השאירה ברירה לישראל אלא להגדיר את המטרות ואת שיטת הפעולה, האם נמנע את תהליך התעצמות האיום בעודו באיבו בטווח הזמן המיידי, או שנדחה את ההתמודדות עם האיום לעוד שנים.
ההחלטה שהתקבלה, היא ההחלטה הנכונה. אנחנו המבוגרים האחראיים נכונים לשלם את מחיר השגת ההרתעה ונטרול היכולות עכשיו, על-מנת לאפשר לדור הבא לנהל חיי שגרה נורמליים בארץ ישראל.
ניסיונות התבססותה של איראן בסוריה, לצורך חיזוק החיזבאללה בנשק ובאימונים, ותמיכה לכאורה במשטרו המעורער של אסד, ובמקביל תמיכה גלויה בחמאס, היא מציאות בלתי נסבלת לישראל. אם נוסיף לכך את ניסיונותיה של איראן לפתח נשק גרעיני, שיכול בעתיד להיות זמין לכל בן ברית איראני, זו כבר מציאות בלתי אפשרית.
העולם כולו, זה הערבי וזה המערבי הבין זאת היטב, אך נכון להיום רק ישראל נוקטת ביוזמה ופעולה וזוכה בתמיכה בלתי מסוגית של ארה"ב. האינטרסים הכלכליים ו/או ריכוזי האוכלוסייה האסלאמית בחלק ממדינות המערב, מקטין אצלן את תחושת האיום.
אותנו זה לא צריך לעניין, הקמנו פה מדינה מתוך מחנות השמדה עשנים, לנו אסור שזה יקרה שוב. הפעולות האחרונות של צה"ל וגורמי המודיעין השונים נוטעים בנו תחושת ביטחון וגאווה. אך אל נא נמהר להתהדר, הם יעשו כל מאמץ בצפון או בדרום לנסות לפגוע בנו ולנצל בעזרת עושי דברם רגעי חולשה שלנו להשיג נקמה.