החשש של ישראל ומצרים כי סיוע ינוצל להגברת הטרור לגיטימי - מיוחד: ניסיונו המתמשך של חמאס לנצל הפגנות כדי להתסיס אלימות נגד ישראל יוצר אתגר הולך וגובר במאמצים להעביר סיוע משמעותי לתושבי הרצועה. כל המעוניינים בשינוי בעזה חייבים להכיר בכך שהעם בעזה לא מקבל את מה שמגיע לו מחמאס.
כתבה שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס" לאחרונה קיבלה את הכותרת "התוכנית להסתערות על הגדר קיבלה קדימון מלא דם". הכתבה, מאת איאד אבו חווילה ודייוויד הלבפינגר, היא רק אחד מהדיווחים האחרונים שמגלמים באופן יותר מדויק את המצב בעזה, ומסבירים למה העם בעזה סובל ומה הן בדיוק ההפגנות (לכאורה) על הגדר. כפי שקורה בכל כך הרבה סוגיות בסכסוך הישראלי־פלשתיני, לא הכל שחור ולבן.
בכתבה לא מטאטאים מתחת לשטיח את העובדות כפי שהן. המחברים מתארים את החששות הישראליים סביב "האפשרות שיהיו נחילים של עשרות אלפי אנשים שינסו לעבור את הגבול, וכמותם לא תאפשר לחיילים הישראלים לעצור אותם או לירות עליהם". הם כותבים את מה שאמר להם אלוף משנה בצה"ל, על כך שהמתפרעים "מנסים לחדור לישראל ולהרוס את התשתיות שלנו ולהרוג ישראלים", ושבכיר חמאס איסמעיל רדוואן מפציר במתפרעים לא לפחד מהמוות, אלא דווקא לברך על כך שיהיו שאהידים. כדי לקבל את ההקשר המלא, עלינו גם לזכור את מה שאמר מנהיג אחר של חמאס, יחיא סינוואר, שקרא למתפרעים ב־6 באפריל "להרוס את הגדר ולהוציא לישראלים את הלב מהגוף".
הייאוש שלהם תושבי עזה הולך וגובר
מאמר אחר ב"ניו יורק טיימס", דעה מאת פאדי אבו שמאלה שהתפרסמה ב־27 באפריל, יוצרת תמונה נגדית לכתבה של אבו חווילה והלבפינגר. במאמר הדעה יש היבטים הנוגעים ללב, שכן הם נכתבו על ידי אב שאומר שהחיים יקרים לו, ומזכיר את ילדיו ואשתו היקרים לו מכל. אבל אבו שמאלה מתאר את המתפרעים כבלתי חמושים, אף שבפועל רבים מהם חמושים. גם הדרך שבה הוא מתאר את ההתפרעויות כמחאה בלתי אלימה חוטאת לאמת, שכן יש מתפרעים אלימים. אל מול התיאור מעורר ההשראה שלו על ה"עפיפונים בשמיים" שעפים לכיוון הגדר, יש להציב את התיאור הנגדי של חומרי התבערה וצלבי הקרס שחוברו לחלק מהעפיפונים האלו.
הרבה אנשים מאשימים את ישראל, מצרים ו/או את הרשות הפלשתינית באחריות למצב בעזה. אך מעט מדי ממקדים את הביקורת שלהם בחמאס - ששולט בפועל ברצועת עזה במשך עשור. בואו נהיה מציאותיים - חמאס ובעלי בריתו, כמו איראן, אחראים באופן מלא לייאוש השורר בעזה. חמאס שם באופן עקבי את סדר העדיפויות ההרסני שלו מעל סדר העדיפויות של העם המותש בעזה, שהייאוש שלו רק הולך וגובר.
הישראלים הבהירו שהם רוצים לעזור לעם בעזה, כל עוד יוכלו לערוב לכך שסחורות שיועברו תחת ההקלות החדשות לא ישמשו למטרות אחרות ממה שנועדו - מטרות כמו ייצור נשק או בניית מנהרות לתקיפה. ישראל גם תוכל להקל את מעברם אנשים מהרצועה, אם תוכל לערוב לכך שהנכנסים לשטחה לא יבצעו פיגועים ולא יבריחו נשק או כסף מזומן להעברתם לגורמי טרור.
חמאס החזיר את התושבים לתקופת האבן
מצרים יכולה גם היא לעשות יותר כדי לעזור לעם בעזה, אך למצרים יש אותם חששות לגיטמיים כמו לישראל. יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן ואנשיו יכולים לעשות יותר, באמצעות תשלום משכורות לאנשים בעזה, אך גם אם צעדי הענישה של אבו מאזן מצערים ומסיבים נזק, יש לזכור שגם לרשות יש חששות מוצדקים. ברור שאיננו רוצים לראות מצב שבו הרשות מנהלת את מה שמעל לקרקע בעזה, בעוד חמאס מנהל את כל מה שמתחת באמצעות ממשלת צללים. ישראל, מצרים והרשות הפלשתינית אינן הסיבות לבעיות - והן יכולות להיות חלק מהפתרון אם רק ייתנו להן את ההזדמנות.
בקרב קהילת התורמים בעולם יש עייפות גדולה מכל מהמצב. ב־15 החודשים שאני בתפקיד, שמעתי רק על פתרונות קטנים וזמניים עבור העם בעזה. התורמים מבינים שאף אחד מאיתנו לא יכול לשנות באופן משמעותי את התנאים בעזה במצב הנוכחי, ואף אחד לא רוצה להוציא כסף על בנייה ושיקום רק כדי שיום אחד הבניינים האלו ייהרסו בעוד התלקחות. פגשתי הרבה אנשים מעזה - אנשים מרשימים וחזקים - אבל יש גבול למה שאני יכול לעשות עבורם כל עוד חמאס בשלטון. חמאס למעשה החזיר את העם בעזה, עם בעל היסטוריה גאה ופוטנציאל אדיר, לתקופת האבן. כמה מביך, כמה מדכא, כמה כושל.
אני מאמין שאם יאפשרו להם לבחור, תושבי עזה ידחו את הניסוי הכושל של חמאס שהם חווים על בשרם. הן הפלשתינים בעזה והן אלו שבגדה המערבית צריכים להתאחד מחדש ולהיות תחת הנהגה אחת אחראית. העתיד שאבו שמאלה כותב שהוא רוצה עבור ילדיו, עתיד שלו הוא קורא "ההזדמנות לשרוד", הוא עתיד שכולנו מייחלים עבור עזה והילדים שבה.
הכותב הינו השליח המיוחד לענייני מו"מ בינלאומי בממשל טראמפ
מאמר זה התפרסם וצפוי להתפרסם במקביל גם בכלי תקשורת נוספים במזרח התיכון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
