צה"ל חייב מהפכה ביבשה

דבריו המהדהדים של נציב קבילות החיילים, האלוף יצחק בריק, בהחלט מטרידים. גם אם 20 אחוזים בלבד מהתיאורים שלו נכונים, הרי שיש סיבה טובה להרים גבה על התהליכים שמובילים במטכ"ל בשנים האחרונות. עם זאת, מן הראוי לשים לצד הפערים גם את היתרונות היחסיים, שחלקם מעמידים את ישראל בסטטוס של מעצמה צבאית - לא פחות מכך.

צילום: דובר צה"ל

מי שמכיר את האלוף בריק יודע מה צורב לו. בריק, מפקד פלוגה במלחמת יום הכיפורים, חווה חוויה בלתי נשכחת. הוא הגיע לסיני ועבר תהפוכות אין ספור, נפצע מספר פעמים, איבד טנקים, איבד לוחמים ועבר גיהינום במלוא מובן המילה בחוד של עוצבת הפלדה, היא אוגדה 162. הוא יצא מטולטל מהחוויה הזו, ומי שמכיר את גיבורי 1973 יודע – הם לא שוכחים. לא שוכחים את הבלבול, את המחדל, ובעיקר את האבדות. בריק, עד היום, עובר בין יחידות הצבא ומספר לחיילים ולמפקדים את סיפורו האישי. זה עדיין כואב לו, וכנראה שאין מנוח.

אלו הכועסים על בריק חייבים להבין – הדברים לא באים מאינטרס, וגם לא ממניעים פסולים. הוא מודאג, ובחיבור לחוויה שלו מיום הכיפורים, הוא אומר את הדברים באופן חד, ולכולם. אין לי מילה רעה להגיד על כך – הוא אלוף עתיר ניסיון וזכויות, הוא חש צורך, הוא מוטרד, וזכותו המלאה לומר את הדברים כפי שהוא מבין אותם.

איזנקוט מוביל מהפכה - ולמהפכות יש מחיר \ צילום: דובר צה"ל

ועם זאת ראוי להיזכר: צה"ל נמצא בעיצומו של שינוי ממעלה ראשונה. לא רק שבניין הכוח מצוי בתפנית תחת תכנית החומש "גדעון", אלא שגם שדה הקרב עובר שינויים עצומים, ובמרווחי זמן קצרים ביותר. מה שהיה נכון רק לפני חמש עד שמונה שנים, כבר לא נכון היום. ראו מה מתרחש בסוריה, בסיני, בעיראק והבינו – קשה מאוד לספינה ענקית כמו צה"ל להשלים סיבוב במהירות בים סוער כל כך. מעבר לכל אלו, הצבא מותנה, מאוד מותנה, בהלכי הרוח של החברה הישראלית. צה"ל הוא צבא הנשען על סדיר ומילואים, והרצון לתרום לו תלוי באופן חד מאוד בערכי התרבות הישראלית, בחינוך ובמגמות החברתיות שגם מושפעות מהגלובליזציה.

בשנים האחרונות צה"ל קלט וממשיך לקלוט אמצעי לחימה רבים וחדישים. התהליך הזה לוקח זמן, וברור שכאשר מתנהל שינוי עמוק יש "דרגות חופש", קרי, מערכים שבאופן זמני יורדים ברמה כזו או אחרת ברמת הכשירות. לוקח זמן להכשיר את כוח האדם ולהגיע לרמת מקצועיות מקסימלית, הן במערכים הלוחמים והן במערכים התומכים. ההחלטה על שינוי עמוק על בסיס תוכנית "גדעון" לקחה בחשבון את הסיכונים הללו.

בהקשר הזה, ניתן לסכם ולומר שהכשירות המקצועית והטכנית של המערכים תשתפר במרוצת הזמן, וזאת במסגרת ההבנה שמדובר בסיכונים מחושבים ולא בשליפה מהשרוול או ברשלנות.

בעיית כוח האדם – ברמות הזוטרות 

הביקורת מטרידה יותר בהקשרי כוח האדם. בריק טוען שיש משבר מוטיבציה ברמות הזוטרות, וכן ירידה ברמת האיכות של קצונת מפקדי היחידות. לגבי מפקדי היחידות, כאחד שעסק עד לאחרונה בהכשרה של דרג הפיקוד הזה – אני כופר בפה מלא באמירה הזו. אני מכיר היום אישית כמעט את כל מפקדי היחידות בצה"ל, ביבשה בים ובאוויר, וכמי שיש לו פרספקטיבה של 30 שנים לאחור אני יכול לומר לאלוף בריק, שכמפקד אוגדה הוא יכל רק להתפלל שאלו היו המג"דים שלו.   

טראומת יום כיפור נצרבה בו. נציב קבילות החיילים, האלוף (במיל') יצחק בריק \ צילום: גדעון מרקוביץ'

אולם ברמות הזוטרות בהחלט יש קושי. קצין צעיר בגיל 21, המסתכל קדימה ורואה אל מול פיתויי האזרחות העצומים והמגוונים את הקריירה הצבאית הארוכה והשוחקת, יתקשה לחתום עוד קבע. זה לא אטרקטיבי, ולא רק בגלל תנאים בהשוואה למתרחש בחוץ, אלא גם בדרך בה נתפס קצין לוחם ברחוב. זה כבר לא מה שהיה פעם. הגיבורים של החברה הישראלית הם כבר לא סגני אלופים ואלופי המשנה. בחוץ יש דברים קורצים הרבה יותר, ופה בהחלט יש לצה"ל סיבה טובה להשקיע מחשבה. הבעיה תקפה לא רק לגבי הקצינים, אלא גם לגבי הנגדים המקצועיים, שאף אחד לא מבטיח להם שבגיל 28 הם יוכלו להמשיך בקבע. בהקשר הזה הבעיה היותר חריפה היא ביבשה, שם גם כוח האדם הוא הגדול ביותר.

מה נדרש מצה"ל?

צה"ל חייב להחזיר את האטרקטיביות לשירות ביחידות היבשה. התיעדוף כיום נוטה באופן קיצוני ליחידות הטכנולוגיות - הסייבר, התקשוב ודומיהם - וזה חייב להשתנות. כשאתה שם את המצוינים בראש הטור, הרבה אחרים ילכו אחריהם. כשיש מפקד חזק ואיכותי, הוא מצליח להחתים לקבע את הטובים ביותר שיש. כשאתה מתפשר, אתה מקבל פחות טוב. 

בהקשר הזה, זרוע היבשה הפכה בשנים האחרונות לחולייה האחרונה בשרשרת המזון. זה לא נכון, לא הגיוני ומחייב שינוי. מי שמנצח מלחמות הם לא אנשי הסייבר והמודיעין, עם כל הכבוד. גם לא טייסי חייל האוויר וגם לא אנשי הים. מי שמנצח מלחמות הן העוצבות המתמרנות ביבשה, על כל המערך הנפרס שתומך בהן. שם צריך להשקיע הרבה, הרבה יותר. 

צה"ל חייבים להזרים ליבשה את האנשים הטובים ביותר \ צילום עמרי ביגץ

לעניין הזה יש השפעה ארוכת טווח. כמעט כל נקודות החיכוך של צה"ל עם החברה, ובכלל זה דרך המדיה, עוברות דרך יחידות היבשה: החטיבות, הלוחמים בקווי המגע ובשטחים. התוצאות של נקודות חיכוך אלה משפיעות באופן מהיר, כמעט מיידי, על התדמית של הצבא. אותם רואים כל הזמן, והביקורת השלילית על תופעות שונות מגיעה לרוב משם. הזרמת כוח אדם איכותי יותר תעשה את שלה, ותחזק גם את היכולת המבצעית וגם את התדמית הציבורית של יחידות היבשה.

לסיכום, צה"ל מצוי בתקופה של שינוי. בתקופות כאלה תמיד יהיו בעיות, אך מה שחשוב הוא שהבעיות מוכרות ומצויות תחת שליטה; שהכל נעשה בכוונת מכוון. אולם מעל הכל, הגורם האנושי הוא שיקבע מה באמת תהיה איכותו של צה"ל. כאשר מדובר בשדה הקרב - ההשקעה בטכנולוגיה אינה תחליף ולעולם לא תהיה תחליף לאיכות האנושית. מלחמות מנצחים על הקרקע, וכל עוד רובוטים לא מנהלים אותנו, ויתור על איכות צבא היבשה הוא בלתי אחראי, ואפילו הרסני.

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה. מחבר הספר "האדם שבטנק"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו