איזור התעשייה ברקן מהווה פנינת דו-קיום ביהודה ושומרון, אולי הבכירה שבהן. 8,000 פועלים, מחציתם פלשתינים ומחציתם יהודים, מגיעים לעבודה מדי בוקר. לא מעניין אותם אם קוראים לחבריהם מוחמד, מחמוד, אברהם או יצחק, הם באים על מנת להביא פרנסה לביתם בקלקיליה, שכם או אריאל.
בתקופת השירות הצבאי שלי הופתעתי שוב ושוב מהפסיפס האנושי הנדיר שנמצא שם. בכל פעם שהגענו לאזור התעשייה, טרחו הפועלים הפלשתינים ממפעל אחווה והעמיסו את ההאמר הצבאי שלנו בכל הטוב שהיה למפעל להציע.
דו הקיום בברקן עומד בניגוד מוחלט למצב בכפר הסמוך, קראוות בני חסן. הכפר מהווה כפר טרור קלאסי בו נאלץ צה"ל לבצע מעצרים ביטחוניים מעת לעת. כשנכנסנו לכפר במהלך השירות הצבאי, זכינו לקבלת פנים חמה שכללה חפצים שנזרקו מהמרפסות, בין היתר על ידי הדור הבא של הרוצחים – ילדים המוסתים לביצוע פשעים.
הכפר מעורר דיון גם בקרב ארגוני זכויות אדם, ובהם הארגון "רופאים לזכויות אדם" אשר טוען כי מי השפכים של ההתנחלויות זורמים לאדמות הכפר ופוגעים בגידוליו החקלאיים ובתברואה. עוד נטען על ידי הארגון כי בכפר קיימת מרפאה ממשלתית קטנה ובה רופא כללי המקבל חולים שלוש פעמים בשבוע. במקרים קשים נאלצים החולים לנסוע לסלפית או לשכם, בדרך הכרוכה במעבר במחסומים וחסימות.

כוחות צה"ל באתר ברקן // צילום: דובר צה"ל
עם זאת, העובדות מספרות אחרת: זיהום הקרקע והבעיות התברואתיות נגרמות על ידי המקומיים המודים כי בשטח הכפר נרצחים חזירי בר בסביבה חקלאית והפסולת מושלכת למזבלות פיראטיות המצויות במקום באין מפריע.
גם הטענות בדבר הקושי הרפואי אינן עולות בקנה אחד עם המציאות: למעט נקודות בידוק ספורדיות ביותר המוצבות באזור לעתים רחוקות, המקומיים יכולים לנסוע לסלפית ללא שום מחסום, או בידוק כל שהוא.
כך, הכפר שנחלק במסגרת פשעי אוסלו כך שרובו מצוי בשטח B ומיעוטו בשטח C, אינו מהווה דוגמא רק לטמטום של הסכמי אוסלו המאפשרים למקומיים לעשות כרצונם נוכח ממשלת הבננות של הרשות הפלשתינית, אלא מהווה גם כלי שרת בידי ארגוני ה-BDS השקרנים.

סריקות באתר הפיגוע // צילום: יוסי זליגר
למרות כל זאת, אזור התעשייה הסמוך נחשב למקום שקט מפעילות טרור. הבוקר, ניסה מחבל צר עין להרוס את דו הקיום הנפלא השורר במקום. דו קיום שממחיש מה יכול לקרות באיו"ש, אם פשעי אוסלו יימחקו מעל פני האדמה.
לכן, לצד מעצר המחבל בן העוולה והריסת ביתו, צריך לנקוט צעדים נוספים. ראשית, יש לעודד פועלים פלשתינים להגיע ולעבוד באיזור התעשייה ברקן. הצעד השני, אותו היינו צריכים לבצע מזמן, הוא סיפוח של יהודה ושומרון. הסיפוח ייתן מענה מדיני וביטחוני ראוי עבור אוהבי הארץ הגרים באיו"ש ובזכותם אין פצמ"רים על ראש העין ואין קסאמים על הקניון הגדול בפתח תקווה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו