"אדבר עם המשפחה מהחלל בליל הסדר": איתן סטיבה סופר את הדקות לשיגור

גם דרך מעטה הנינוחות והחביבות שהוא משדר, ניכר שאיתן סטיבה מבין: הגיע ה"מאני טיים". או כמאמר המשורר, "זה העכשיו האמיתי, זה זמן אמת, אז תתעשת וצא לשם כמו גדול". החלל מחכה לו, וכך גם המוני צופים סקרנים בישראל, שמתפללים שהכל יעבור בשלום.

נודה ולא נבוש, די נמאס לכתוב "אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון" בהקשר למשימת AX-1 ("רקיע", בשמה העברי), ששיגורה לתחנת החלל הבינלאומית נדחה פעם אחר פעם. לפי שעה הוזז המועד ליום שישי הקרוב, אבל איש כאן לא מעז להבטיח שזו הדחייה האחרונה. דבר אחד בטוח: כל שינוי בלוח הזמנים מעניק לסטיבה (64), וכמובן לשלושת עמיתיו – מפקד המשימה, האסטרונאוט הוותיק מייקל לופז אלגריה (63), היזם לארי קונור (72) והמשקיע מארק פאתי (52) - הזדמנות לשנן עוד פעם אחת את החומר, רגע לפני שנכנסים לחדר הבחינות ומוציאים כלי כתיבה. גם מובילות המשימה (חברת אקסיום האמריקנית, סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע וקרן רמון) מרוויחות כך זמן יקר לביצוע בדיקות ותיקונים, אם כי סטיבה עצמו מודה שאינו יודע אם התגלה בבדיקות אלה דבר-מה שיצדיק את העיכוב.

כך או אחרת, מחר (רביעי) אמורים ארבעת אנשי הצוות לערוך חזרה גנרלית – שבה הטיל כבר ממוקם בעמדת השיגור. "אנחנו הולכים לישון מוקדם ומתעוררים באותו יום בשלוש בבוקר", אומר סטיבה ל"ישראל היום", "כי אנחנו כבר מתחילים לעבור לשעון לונדון (שלפיו מתנהלת תחנת החלל הבינלאומית; י"מ). ניסע לעמדת השיגור, נעלה במעלית, ניכנס, נתיישב, נחגור חגורות, נוודא שכל דבר נמצא במקומו כפי שעשינו באימונים, ונבצע בדיקות לחץ לחליפות החלל שלנו כדי לוודא שהן אטומות. הבדיקות האלה חשובות מאוד, ואני מעריך את התהליך הזה, כי הוא מונע טעויות".

אנשי הצוות שמשתתפים במשימה שונים מאוד אחד מהשני. איך היית מתאר כל אחד מארבעתכם?

"מייקל לופז-אלגריה, או M.L.A, הוא אסטרונאוט מקצועי ומנוסה שגם היה טייס ניסוי בצי האמריקני, כך שאנחנו באים מרקע מעט דומה. הוא באמת אדם יוצא דופן. הוא היה בתחנה פעמים רבות ומכיר אותה, אם כי גם הוא יחווה הפעם דברים חדשים ויכיר אזורים בתחנה שעדיין לא היו קיימים במהלך המשימות שבהן השתתף. הוא בא עם הניסיון והשקט הנפשי, והוא מסייע לנו להבין איך מנהלים בחלל פעולות שונות – למשל, צילום - שעל כדור הארץ אנחנו חושבים שהן קלות נורא, ומדוע נאס"א מתעקשת שיבוצעו דווקא כך; לארי מבוגר יותר, אבל גם הוא בעל ניסיון רב. הוא נהג מרוצים, אדם שמקבל החלטות מהר, ומביא לצוות הרבה רוח לחימה. ומארק הוא אמנם הכי פחות מנוסה בעולם התעופה, אבל יש לו יופי של רעיונות יצירתיים וחוש הומור נהדר, והוא תורם המון לאווירה ולכיף. הוא למשל בוחר את המוזיקה שנשמע ברכב הטסלה בדרך לעמדת השיגור, ואת הסרטים שנוריד לאייפדים ונצפה בהם כשיהיו לנו קצת רגעי מנוחה".

אל מי הכי תתגעגע בעשרת ימי המשימה?

הוא מחייך חיוך רחב. "אתגעגע כמובן לאורה, אשתי ובת זוגי לחיים, ולכל המשפחה. אנחנו נערוך בתחנה סדר פסח בלי המשפחה, אבל אני בטוח אעשה טלפונים ואשתתף איתם בליל הסדר שלהם".

איך תהיה התחושה לעשות סדר פסח בחלל?

"זה לא היה מתוכנן, אלא קרה בגלל העיכובים בשיגור. סדר פסח עוסק כולו בחירות, ערך שאנחנו חוגגים בכל שנה ומזכירים לעצמנו את החשיבות שלו, בזכות המשפט המפורסם של משה: 'שלח את עמי'. בגלל המסורת לשתות לפחות ארבע כוסות יין, אני לוקח איתי לחלל כוס יין - אם כי אני לא חושב שאמצא יין בתחנת החלל, ואני לא חושב שאני צריך כוס כדי לשתות יין".

מבוא לצנטריפוגות

המחשבות על ליל סדר בחלל מלוות גם את בני משפחתו של סטיבה – בין השאר את בתו, ד"ר שיר סטיבה, שעתידה להחליף אותו אם לא יוכל לטוס מסיבה זו או אחרת. סטיבה, רופאת ילדים במקצועה בביה"ח ספרא לילדים שבשיבא, מספרת שנבדקות דרכים שבהן יוכלו האסטרונאוטים לציין את הסדר בחלל; הגדה של פסח לא תהיה להם – רשימת הציוד כבר סגורה לשינויים – אבל נשקלת האפשרות לשלוח לתחנה את הטקסטים בדואר האלקטרוני.

כפי שפרסמנו כאן בשבוע שעבר, החלפה של סטיבה בבתו תעכב את המשימה בחודש-חודשיים לפחות, מכיוון שרכיבים שונים, ובהם חליפת החלל, עוברים התאמה אישית לכל אסטרונאוט. היא, בכל מקרה, שמחה על הסיכוי, ובעיקר על זמן האיכות עם אביה.

"היתה לי הזדמנות לעבוד לצד אבא שלי על משהו גדול מהחיים", אמרה סטיבה אתמול במסיבת עיתונאים לקראת השיגור, "החלל מאפשר לנו, ולי אישית, לחזור למקום ראשוני ותמים. אני אמא לשלושה ילדים קטנים, שאחת מהם נמצאת עכשיו בשלב ה'למה' - כל הזמן שואלת שאלות. החלל מביא אותנו למקום הזה, של הסקרנות הילדית הראשונית, של התחושה שככל שנהיה סקרנים יותר, נפתח יותר דלתות. לעשות את הדברים האלה לצד אבא שלי, ולהיחשף לעולם החלל, שאני בכלל לא באה ממנו - זו ממש חוויה משנת חיים מבחינתי".

את מפחדת על אבא שלך? דואגת לו? מקנאת בו? כל אלה ביחד?

"זו שאלה טובה. אני לפעמים קצת דואגת. אני לא מרגישה שזה מה שמוביל אותי, אבל ביום השיגור אני חושבת שאפגוש כל מיני תחושות, אולי יותר של דאגה, שאני לא יודעת לצפות. זה נמצא שם, אבל אני יותר מתרגשת בשבילו – ואיתו - על הזכות להוציא את הפרויקט לפועל".

 עברתם בדיוק אותו מסלול אימונים. איזה חלק בהם היה המאתגר ביותר עבורך, ואיזה היה המהנה ביותר?

"ההתחלה של ההכשרה היתה המאתגרת ביותר. זו היתה צלילה לעולם תוכן חדש, מבוקר עד ערב, והכל בשיעורים אחד על אחד. מגיעים בשבע וחצי בבוקר, עוברים בין השיעורים - מערכות החשמל בחלל, מערכות החיים, הפרוצדורות שצריך לבצע, כל מצבי החירום – מצטבר הרבה חומר, ומאתגר לשמור על ריכוז לאורך כל היום, אבל מתרגלים לזה. וכמו שהילדים שלי זכו ללמוד אנגלית ולהתחיל לדבר בתקופה הזו, גם אני עברתי תהליך עד שהתחלתי להרגיש בנוח.

"על החלק המהנה יכולתי לרשום רשימה ארוכה. נתחיל בעניין הפיזי: היה מדהים להתאמן במתקן הצנטריפוגה. התאמנתי על זה עם טייס אירופאי, אסטרונאוט מנוסה, והייתי בטוחה שאני הולכת להתפרק שם. דיברו איתי על עוצמה של שישה ג'י ועל ארבע סדרות אימונים, ומתוך החשש הכנתי את כל מי שסביבי: 'אסטרונאוטים וטייסים עושים את זה הרבה פעמים, אבל אני רופאה. אני אוהבת רכבות הרים ואוהבת לצנוח, אבל אני לא יודעת איך אתמודד עם זה'. קיבלתי שקית הקאה, ושמתי אותה בנקודה הכי נגישה שיכולתי, בכיס של הסרבל (צוחקת). ובסוף נהניתי מזה כל כך! ואם אני מביטה בראייה כוללת יותר, ושואלת מה מההכשרה יישאר איתי חוץ מהחוויות הקטנות האלה, זו העובדה שעברתי תהליך כזה של יזמות עם אבא שלי. זה הקליימקס".

"אוי, אורה תהרוג אותי"

בני משפחתו של סטיבה ינצלו את הימים הקרובים - בכפוף להגבלות הבידוד שבו נתונים ארבעת אנשי הצוות - כדי להעתיר עליו אהבה, רגע לפני שיעשה היסטוריה ויהפוך לאסטרונאוט הישראלי השני. הם לא לבדם; גם ילדיו של אילן רמון ז"ל, חברו הטוב של סטיבה, נמצאים כאן כעת. בין משפחת רמון למשפחת סטיבה נוצר קשר עמוק, שאסון הקולומביה לפני 19 שנים רק הוסיף לחשל באש הצער.

מי שמכיר היטב את שתי המשפחות, ושימש אחד מסנדקיו של השיגור הנוכחי, הוא האסטרונאוט לשעבר גארת רייזמן - כיום יועץ בכיר לחברת SpaceX, שחללית הדרגון שלה תיקח את סטיבה ועמיתיו לחלל. במסיבת העיתונאים שנערכה אתמול קולו נסדק יותר מפעם אחת; גם עיניהם של הנוכחים לא נשארו יבשות.

"רונה רמון היתה אומרת כל הזמן: 'בעלי היה האסטרונאוט הישראלי הראשון. זה אומר שיהיה שני'. זה דבר שכולנו רצינו שיקרה, אבל זה היה חלום. תהינו איך נעשה זאת, לא היו לנו האמצעים", סיפר רייזמן, "שתיתי ויסקי עם איתן במשרדו בתל אביב ואמרתי לו: העולם משתנה. אולי לא צריך פגישה של נשיא ארה"ב ושל ראש ממשלת ישראל כדי לגרום לזה לקרות. אולי אנחנו נוכל לגרום לזה לקרות. ראיתי שהוא נלהב, היה ניצוץ קטן בעיניו. כשדיברנו על לטוס לחלל, יכולתי להבחין שהוא רוצה בזה מאוד.

"חלפו כמה שנים. החברים שלי בחברת אקסיום צלצלו אלי ואמרו, 'אנחנו באמת צריכים אסטרונאוטים שימלאו את הטיסות'. אמרתי להם: יודעים מה? אני מכיר מישהו. הזכרתי לאיתן את הפעם ההיא שישבנו, ושאלתי אם הוא היה רציני, כי יש כאן הזדמנות.

"הדבר הראשון שהוא אמר זה 'אוי, אורה תהרוג אותי' (צוחק). אבל שמתי לב שהוא בהחלט מעוניין. חשבתי שאיתן יהיה המועמד המושלם להיות האסטרונאוט הישראלי השני, כי הוא היה חבר של אילן, הם טסו יחד והיו חברים לטייסת. הוא גיבור לאומי בזכות פועלו כטייס קרב, והוא כל כך קרוב למשפחת רמון. אני לא בטוח שסמכתי על מישהו אחר שיעשה את זה כמו שצריך.

"מה שלא ידעתי הוא שזמן קצר לאחר מכן איתן צלצל ליפתח רמון. הוא ישב איתו על וויסקי וסיפר לו על האפשרות הזו. יפתח שאל אותו: אתה מבקש את רשותי? איתן ענה שכן. אני חושב שזה מראה הרבה על הכבוד שאיתן רוחש למשפחת רמון, ועל צו המצפון שלו בנוגע לחשיבות התפקיד שלו כאסטרונאוט הישראלי השני. וזו הסיבה שהוא יקיים בחלל את כל הניסויים האלה, וזו הסיבה שהוא יקיים את כל הפעילויות החינוכיות במסגרת השיגור. הוא עושה את זה נכון! יפתח וטל רמון אומרים לי שקשה להם להיות כאן - ושהם לא היו נמצאים כאן לו היה מדובר במישהו אחר".

נראה שלא צריך להיות אסטרונאוט או מהנדס חלל כדי לקלוט: אל המשקל העצום של החללית, הדלק והמטען מצטרף בשיגור הזה משקל נוסף, שרק איתן סטיבה מסוגל לאמוד את כובדו.