בינה מלאכותית בחלל: האם תם עידן האסטרונאוטים?

הגשושית פרקר של נאס"א רשמה לאחרונה הישג מרשים: היא התקרבה לשמש יותר מכל חללית אחרת בהיסטוריה - וביצעה זאת ללא מעורבות אנושית. החללית פעלה באופן אוטונומי לחלוטין, ללא תקשורת עם כדור הארץ, בטמפרטורות של 1,000 מעלות צלזיוס - תנאים שבני אדם לא היו יכולים לשרוד בהם. על רקע הצלחות כאלה של רכבי חלל אוטונומיים, בוחן תחקיר חדש של ה-BBC שאלה דרמטית: האם עידן האסטרונאוטים מתקרב לסיומו?

"הרובוטים מתפתחים במהירות, והטיעונים בעד שליחת בני אדם לחלל נחלשים כל הזמן", אומר ל-BBC הלורד מרטין ריס, ה"אסטרונום המלכותי" של בריטניה. לדבריו, אין הצדקה להשתמש בכספי משלמי המיסים למשימות חלל מאוישות - פרט אולי למקרים של תיירות חלל והרפתקאות לאנשים עשירים, שצריכות להיות ממומנות באופן פרטי.

"בני אדם הם יותר ורסטיליים ומבצעים משימות מהר יותר מרובוט", אומרת ל-BBC ד"ר קלי ויינרסמית', ביולוגית מאוניברסיטת רייס בטקסס. מנגד, הרובוטים מציעים יתרונות משמעותיים: הם זולים יותר לתפעול ותחזוקה, יכולים להגיע למקומות מסוכנים לבני אדם, ואינם זקוקים למזון, מים או שינה.

עם זאת, גם לרובוטים מגבלות משלהם - למשל, הרוברים (רכבים רובוטיים) על מאדים נעים במהירות של כ-0.16 ק"מ בשעה בלבד. "בינה מלאכותית יכולה לנצח בני אדם בשחמט", אומר ל-BBC ד"ר איאן קרופורד, מדען כוכבי לכת מאוניברסיטת לונדון, "אבל האם זה אומר שהיא תוכל לנצח אותם בחקירת סביבות חדשות? אני פשוט לא חושב שאנחנו יודעים".

המרוץ לחלל: אדם מול מכונה

מאז 1961, כאשר יורי גגארין מברית המועצות הפך לאדם הראשון שטס לחלל, ביקרו שם כ-700 בני אדם. רובם הגיעו למסלול סביב כדור הארץ או ביצעו טיסות קצרות לגובה החלל שנמשכו דקות ספורות. לעומת זאת, גשושיות כבר הגיעו להישגים מרשימים הרבה יותר: הן ביקרו בכל כוכב לכת במערכת השמש, חקרו אסטרואידים ושביטים, והגיעו למקומות שבני אדם אינם יכולים לשרוד בהם.

נאס"א מפתחת רובוטים הומנואידיים שנועדו לסייע לאסטרונאוטים במשימות בחלל. הרובונאוט, הרובוט ההומנואידי הראשון שתוכנן לשימוש בחלל, הגיע לתחנת החלל הבינלאומית ב-2011 על מעבורת החלל דיסקברי, שם סייע במשימות תחזוקה והרכבה. אחריו פותח הרובוט ולקירי במרכז החלל ג'ונסון - רובוט בגובה כשני מטרים ובמשקל כ-136 קילוגרם, שמזכיר במראהו חייל סער מ"מלחמת הכוכבים", אך הוא טרם נשלח לחלל.

ד"ר קירי וגסטף, מדענית מהמעבדה להנעה סילונית של נאס"א בקליפורניה, מסבירה כי כבר היום ישנם רובוטים שמקבלים החלטות עצמאיות בחלל. הרובר קיוריוסיטי של נאס"א, הפועל במכתש גייל במאדים, מסוגל לצלם, לזהות סלעים שמתאימים למטרות המחקר, ולהפעיל עליהם לייזר באופן עצמאי - כל זאת בזמן שהצוות על כדור הארץ ישן.

חזון עתידני או מציאות קרובה?

סוכנות החלל האמריקנית מתכננת להחזיר אסטרונאוטים לירח במהלך העשור הנוכחי במסגרת תוכנית ארטמיס. המשימה הבאה המאוישת תטיס ארבעה אסטרונאוטים סביב הירח ב-2026, ובשנת 2027 מתוכננת נחיתה על פני הירח. במקביל, גם סוכנות החלל הסינית מתכננת לשלוח אסטרונאוטים - המכונים טייקונאוטים - לירח.

אילון מאסק, מנכ"ל SpaceX, מציג חזון שאפתני אף יותר: הקמת מושבה על מאדים. לדבריו, החללית סטארשיפ שחברתו מפתחת תוכל להטיס עד 100 אנשים בכל פעם למאדים, במטרה ליצור אוכלוסייה של מיליון איש על הכוכב האדום תוך 20 שנה.

הלורד ריס מציע חזון אלטרנטיבי להתיישבות במאדים, שבו המחקר האנושי והרובוטי עשויים להתמזג. לדבריו, בני האדם ישתמשו בשינויים גנטיים ותוספות סייבורג כדי להתמודד עם הסביבות העוינות בחלל. "אנחנו עשויים לראות מין חדש שיהיה מאושר לחיות על מאדים", הוא אומר.

בינתיים, נראה כי חקר החלל ימשיך להתבסס על שילוב בין יכולות אנושיות לרובוטיות. "בני אדם מזדהים כשבני אדם עושים משהו", מסכם לרוי צ'יאו, אסטרונאוט לשעבר בנאס"א שטס לחלל שלוש פעמים בשנות ה-90 וה-2000. "הציבור אמנם מתרגש ממשימות רובוטיות, אבל הנחיתה האנושית הראשונה על מאדים צפויה להיות אירוע היסטורי משמעותי אף יותר מהנחיתה הראשונה על הירח".