המסר הראשון לחייזרים שכח מחצית מהאנושות

אם הייתם יכולים להעביר מסר לחייזרים אי שם בחלל – מה הייתם בוחרים לומר? לפני 50 שנה בדיוק, בנובמבר 1974, שודרו לראשונה אותות רדיו מיוחדים שנועדו להגיע לציוויליזציות מרוחקות בחלל. אלא שכשבוחנים את תוכן המסר, מתגלה פרט מפתיע: בתיאור האנושות נכללה רק דמות של גבר.

כתבה במגזין Nature עומדת על הסיבות לחוסר ייצוג נשי. הסיפור מתחיל במצפה הכוכבים ארסיבו בפוארטו ריקו, שבו פעל אז הרדיו-טלסקופ הגדול בעולם. המצפה עבר שדרוג משמעותי – והאסטרונומים חיפשו דרך מרשימה להציג את יכולותיו החדשות. לטובת העניין הציעה ג'יין אלן, מזכירתו של מנהל המצפה, רעיון נועז: לשלוח מסר באמצעות גלי רדיו אל עבר הכוכבים.

המנהל, פרנק דרייק, נרתם למשימה. הוא יצר מסר שכלל מידע בסיסי על האנושות: המבנה הכימי של DNA, גובה ממוצע של אדם, מספר בני האדם בעולם (אז כ-4 מיליארד), איור מפוקסל של דמות אנושית, מפת מערכת השמש ותמונה של טלסקופ ארסיבו עצמו. המסר שודר אל קבוצת כוכבים במרחק עצום מכדור הארץ.

במבט ראשוני המסר נשמע לא רע בכלל, אבל מבט נוסף מגלה משהו חשוב: אותה דמות אנושית מפוקסלת – הייתה דמות של גבר. מדוע?

בספרו משנת 1992, דרייק הסביר כי הוא ניסה ליצור דמות שהיא יוניסקס, אבל הגרסה הזו "נראתה יותר כמו גורילה מאשר בנאדם. אז השארתי אותה גברית במקום דמוית קוף". במבט לאחור הוא הודה שאולי, בתת-מודע, יצר דמות שדומה לעצמו.

כמו אצל היוונים

זו לא הייתה הפעם הראשונה שייצוג נשים במסרים לחלל עורר מחלוקת. שנתיים קודם לכן, ב-1972, הוצמדה לחלליות פיוניר 10 ו-11 לוחית אלומיניום מצופה זהב שנועדה להיות מעין כרטיס ביקור של האנושות במסען בין הכוכבים. הלוחית הציגה איורים של גבר ואישה עירומים, אבל עוררה ביקורת: בעוד הגבר מצויר מנופף לשלום, האישה עמדה פסיבית לצידו. יתרה מכך, בעוד איברי הגוף של הגבר צוירו במלואם, איברי המין של האישה הושמטו.

האסטרונום קרל סייגן, שהיה שותף לעיצוב הלוחית, הסביר שההשמטות נבעו מחשש שפקידי נאס"א לא יאשרו את שיגור הלוחית, וגם כי כך היה מקובל בפסלים יווניים. מעניין שחרף אותה השמטה, היו עדיין מי שהתלוננו על כך שנאס"א מפיצה תכנים פורנוגרפיים אל מחוץ למערכת השמש.

בשביל מה? הן תיכף יתחתנו

יש עוד צד למטבע: דווקא דרייק עצמו היה חלוץ בקידום נשים במדע. ב-1960, כשניהל את החיפוש המדעי הראשון אחר חיים חוצניים (פרויקט אוזמה), הוא התעקש לקבל סטודנטיות למחקר למרות התנגדות עזה. לפי ספרו של דרייק, עמיתיו טענו שהשקעה בסטודנטיות היא בזבוז משאבים מכיוון שהן בסופו של דבר יתחתנו, יהפכו לאימהות ולא יתרמו לאסטרונומיה - דעה שהייתה נפוצה במדעים המדויקים באמצע המאה ה-20.

שתי הסטודנטיות הראשונות, אלן גונדרמן ומרגרט הרלי, היו היחידות שסייעו לדרייק בחדר הבקרה בפרויקט. גונדרמן אף המשיכה לקריירה מרשימה: היא קיבלה דוקטורט מהרווארד והייתה הראשונה שגילתה תופעה אסטרונומית חשובה שנקראת "מייזר קוסמי" (cosmic maser), תופעה אסטרופיזיקלית שבדרך כלל נמצאת סביב חורים שחורים.

חמישים שנה אחרי, המסר לחייזרים עדיין לא קיבל תשובה, וגם לא צפוי לקבל אחת בעתיד הנראה לעין. אבל הוא מלמד אותנו משהו חשוב על עצמנו: המסרים ששלחנו לחלל משקפים לא רק את החלומות שלנו על קשר עם ציוויליזציות אחרות, אלא גם את ההטיות התרבותיות והחברתיות של התקופה. כך, בשנות ה-70, למרות התמורות החברתיות הגדולות, המדע עדיין נשלט בעיקר בידי גברים לבנים - והמסר לחייזרים משקף את המציאות הזו.