השיבה לירח: הפרויקט שבו שותפה גם ישראל - תופס תאוצה

יותר מ־50 שנה אחרי שדרך האדם האחרון על הירח, צפוי פרויקט בינלאומי, שבו שותפה גם ישראל, להטיס בני אנוש חזרה אל הגוף השמימי היחיד שמקיף את כדור הארץ.

לפרויקט, שהוא בהובלת סוכנות החלל האמריקנית נאס"א, אחראי ג'ים פרי, שהשתתף בכנס החלל הבינלאומי על שם רמון, בהובלת סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות והמדע. פרי, יחד עם כ־3,000 עובדים ותקציב של כשבעה מיליארד דולר, ממונה על פרויקט שיגור בני האדם לירח לראשונה מאז פרויקט אפולו שהתבצע בשנות ה־60 וה־70.

"בפרויקט אפולו בני אדם ביקרו בחנות המזכרות של המוזיאון, בארטמיס נגלה את המוזיאון עצמו", מסביר פרי על ההבדל בין המשימות. נוסף על שיגור אסטרונאוטים לירח, המטרה היא גם להקים סביבו תחנת חלל שתחקור את האפשרות לקיים חיים אנושיים מחוץ לכדור הארץ. בטווח הארוך אמור הפרויקט להניח את היסודות לקראת שיגור חללית מאוישת אל המאדים.

מר פרי, לאחרונה דווח שסין מצאה על הירח מינרל שיכול לשמש דלק לייצור אנרגיה בהיתוך גרעיני. אילו חומרים אתם מחפשים על הירח?

"במסגרת המרוץ למים על הירח, תצפתנו בעזרת טלסקופים אחר חללית ששלחנו במטרה שתתנגש עימו, ומצאנו קרח. בשלב הבא, שיחל השנה, ינחתו על הירח רכבים של פרויקטים מסחריים ויקדחו בו. בשלב השלישי, צוותים שינחתו על הירח ימשיכו את הקידוח בקוטבו הדרומי ויחזירו איתם דוגמיות לכדור הארץ. נוכל להשתמש במים שנמצא, לפרק אותם לחמצן ולחנקן ולייצר איתם אנרגיה".

הסדרה בנטפליקס על התרסקות הצ'לנג'ר הדגישה את הסיכון שבשימוש חוזר בחלקים שכבר טסו לחלל. מה אתם עושים כדי למנוע אסונות נוספים?

"אנחנו בוחנים כעת את חללית ארטמיס 1 כדי להבין מה עבר עליה, בעיקר איך תפקד מגן החום. אנחנו ארגון שכל הזמן לומד. גם צ'לנג'ר וגם קולומביה היו תוצאות של תקלות טכניות שנגרמו בגלל כשלים ארגוניים. התפקיד שלי כמנהל הוא לוודא שהבעיות הללו לא יחזרו".

איך אתה עושה את זה? בישראל למשל כולם מדברים עם כולם, וככה מידע זורם.

"לא הייתי מודע שככה זה בתרבות הישראלית, וזה נהדר. באשר אלי, אני חושב על עצמי בתור ג'ים, לא בתור התפקיד שלי. אחרי אסון קולומביה יצרנו תהליך שמאפשר לאנשים שלא מסכימים עם החלטות מסוימות לבטא דעה אחרת, ואנחנו עוברים הכשרה לשם כך מדי שנה. כמנהיגים, אנחנו צריכים לבקש לשמוע דעות אחרות באופן יזום".

חב להם חוב עצום

על סיפונה של ארטמיס 1 היתה גם שגרירה ישראלית - חליפת החלל "Stemrad", שנועדה להגן על אסטרונאוטים מפני הקרינה המסוכנת וסערות השמש ששוררות בגובה של יותר מ־2,000 ק"מ מעל פני כדור הארץ.

הסבר לנו על ההתמודדות שלכם עם סכנות הקרינה בפרויקט.

"הקרינה היא אחת הסכנות הגדולות ביותר לבני אדם בחלל. אנו מגינים עליהם באמצעות חליפות החלל וגם באמצעות מיגון החלליות. הסיכון קיים בכל מקרה, ואנו מנסים להפחית אותו למינימום. בסופו של דבר, אנחנו רוצים להטיס בני אדם למאדים - אבל גם להחזיר אותם משם".

בדרך כלל הפוקוס הוא על האסטרונאוטים, אבל בוודאי חוץ מהם יש עוד גיבורים בסיפור.

"לקראת שיגור ארטמיס 1 היתה דליפת חנקן במשגר הנייד. צוות בשם 'צוות אדום' תיקן אותה תוך סיכון רב, ואני לנצח חב להם חוב עצום. אני גאה באופן מיוחד במהנדס שידע לאתר את מקור הדליפה, כך שיכולנו לדעת מלכתחילה לאן לשלוח את הצוות. הוא זה שאפשר לנו בסופו של דבר להמריא".