מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science חשף שעכברים מדגימים התנהגויות אלטרואיסטיות על ידי סיוע לחברים מחוסרי הכרה, בדומה לאופן שבו עוברי אורח עוזרים לאדם שקרס. שני צוותי מחקר, האחד בהובלת וונג'יאן סאן מאוניברסיטת דרום קליפורניה והשני בהובלת פאנגמיאו סאן מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, בדקו באופן שיטתי התנהגויות אלה בתנאי מעבדה.
כאשר עכברים בכלוב איבדו הכרה אחרי שטושטשו או הורדמו עכברי אחרים נכנסו מיד לפעולה, תחילה הריחו ואז ליקקו את פרוות העכבר חסר ההכרה, תוך התמקדות במיוחד באזור הפנים והגרון. ביותר ממחצית מהניסויים, העכברים המטפלים משכו את לשונו של העכבר חסר ההכרה החוצה מפיו כדי להרחיב את דרכי האוויר ולא הפסיקו לכרסם עד שמשכו בלשון.
"התנהגויות אלה מזכירות לנו כיצד מלמדים בני אדם לפנות את דרכי האוויר של אדם מחוסר הכרה במהלך החייאה" כתב צוות המחקר. בחלק מהניסויים, אם הונח חפץ זר כמו כדור פלסטיק בפיו של העכבר הדומם, העכבר המסייע בדרך כלל הסיר אותו לפני שטיפל בלשון. ב-80 אחוז מהמקרים, העכברים המסייעים הצליחו להסיר את החפץ.
פעולותיהם של העכברים המסייעים השפיעו על ההתאוששות של חבריהם חסרי ההכרה. העכברים המורדמים או המטושטשים שקיבלו סיוע התאוששו מהר יותר מאלה שלא, התעוררו והתחילו ללכת שוב מהר יותר. ברגע שהעכברים המורדמים או המשותקים התאוששו, עכברי העזר הפסיקו את הטיפול שלהם.
תפקידו של ההורמון אוקסיטוצין אותר כחיוני בהתנהגות העכברים. לי ז'אנג ועמיתיו באוניברסיטת דרום קליפורניה גילו שההתנהגויות הונעו על ידי נוירונים משחררי אוקסיטוצין באזורי האמיגדלה וההיפותלמוס במוח. כאשר שחרור האוקסיטוצין נחסם, העכברים המסייעים הפחיתו את פעולות ההחייאה שלהם למינימום, גם אם היו שותפים לכלוב.
ז'אנג הבהיר שבעוד שההתנהגות דומה לחלק מההיבטים של עזרה ראשונה אנושית, היא אינה מקבילה להחייאה (CPR), שדורשת הכשרה מיוחדת.
החוקרים מציעים שעזרה לחברי קבוצה דוממים היא נפוצה בקרב חיות חברתיות. כך, לדוגמה, נצפו דולפינים כשהם מנסים לדחוף חבר ללהקה לפני המים כדי שיוכל לנשום.
ז'אנג ועמיתיו חושבים שההתנהגות בעכברים היא מולדת ולא נלמדת. כל החיות שהשתתפו בניסוי לא ראו התנהגות זו או שותפים לכלוב מורדמים קודם לכן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו