בשבוע האחרון מצאתי את עצמי מניח שערי קרטון, ספרים, צעצועים וחפצים כבדים נוספים ברחבי הבית, ומדלג ביניהם בזהירות בחזרה לסלון. שם, בעוד יושב עם רגליים על הספה, הסעתי מכונית על שלט ביניהם. צפיתי במסלול שהיא עושה דרך מסך הטלוויזיה, מגובה של עכבר - זווית ראיה לבית שבדרך כלל לא זוכים לה.
מריו קארט לייב (Mario Kart Live: Home Circuit), מירוץ המכוניות שמשלב בין העולם הוירטואלי והאנימציה בקונסולת הסוויץ' לבין המרחב הפיזי, היא די כיף. ההפעלה שלו די קלה ואינטואיטיבית. צריך להוציא מהערכה ארבעה שערי קרטון, ועוד שני תמרורי חצים של כיוון הנסיעה, לפזר אותם בבית, ולנסוע פעם אחת בשביל לצייר מסלול מירוצים. זהו, אחרי זה אפשר לנסוע במסלול ולהתחרות נגד באוזרים ומפלצות אחרות וירטואליות מהעולם של מריו, או נגד חברה שהגיע אליכם, או אחות גדולה ששילמו גם הן 450 שקלים על הערכה.
הגמישות הזאת, לעצב ולבנות מסלול מירוץ מאפס, מפעילה המון דמיון ודורשת המון יצירתיות, במיוחד אצל ילדים (במקרה שלי הילדים שעשו את זה היו בת 5 ובן 38). מצד שני, זה הופך את המשחק ללא-ספונטני. ברגע שצריך לפנות את האצטדיון הביתי המאולתר, בשביל השימוש המופרך של מגורים במקום, המסלול כבר לא רלוונטי וצריך להקים אותו מחדש במשחק הבא.
אוהבים טכנולוגיה? הצטרפו לעמוד האינסטגרם
השליטה במכונית קלה מאוד. הביצועים שלה גם במהירות, גם ביכולת לבצע פניות חדות ופרסות מפתיעה לטובה. כמכונית על שלט, עוד לפני שמדברים על מסלולים, היא מאוד טובה. כשמשחקים מסך הקונסולה או הטלוויזיה, השערים מקבלים עיצוב מיוחד, וכל המראה של הבית עובר שדרוג עם אלמנטים גרפיים. לאורך המסלול מפוזרים פרסים והפתעות, שישנו את מראה המכונית והדמות על המסך, יחליפו את צליל הצופר של הרכב, יגבירו את מהירות הנסיעה או יכשילו את המתחרים (ואתכם למעשה) - בדומה לסדרת מריו קארט הרגילה.
תפנו מקום
מתחרה אנושי (שחייב להגיע אליכם הביתה, אי אפשר להתחרות בו דרך האינטרנט) נמצא אתכם באותה רמה, אך למתחרים הוירטואלים יש יתרון מובהק. הם יכולים לעבור דרך מכשולים פיזיים כגון משקופים, רגליים של רהיטים, חתולים ועוד חפצים שלא יפריעו להם. המכונית הפיזית שלכם כמובן לא יכולה לעבור דרכם, ולכן צריך מסלול ממש פנוי מכל מכשול הכי קטן.
בשביל להנות באמת מהמשחק, צריך גם סביבה גדולה ומרווחת. דירת 2-3 חדרים עם סלון קטן לא תתאים ליצירת מסלול מפותל ומאתגר. הרוחב של כל שער קרטון הוא כ-75 סנטימטרים (וחשוב להניח עליו חפצים, שלא יזוז). מכך נגזר שזה רחוב נתיב הנסיעה. מצד שני, המכונית די נמוכה ומסוגלת לעבור מתחת לרהיטים.
המכונית מתחברת באמצעות WiFi לקונסולה, נינטנדו ממליצה על מרחק של עד 5 מטרים ובלי קירות ביניהן. אם מתעלמים מהמלצה זו, ובונים מסלול שעובר דרך חדר השינה למשל, מתחילים ניתוקים ואיכות התמונה יורדת. אויב נוסף של המכונית, הוא אור חזק מדי שיסנוור את המצלמה, ולא יאפשר לראות לאן נוסעים. מצד שני, אור חלש מדי לא יאפשר לזהות את השערים. צקיך לשחק קצת עם התריסים, הוילונות והתאורה הביתית עד שמגיעים למצב של משחק חלק.
הבית גם צריך להיות מאוד נקי. מצד אחד הנסיעה מתחת לספות אפשרה פתאום למצוא גומיות שיער וחלקי לגו שהלכו לאיבוד. מצד שני, כל מכשול הכי קטן - כולל שטיחים גבוהים מדי - ישבשו את המשחק, ואם יש חיות בית - הפרווה שמטיילת על הרצפות יכולה להיתקע בגלגלים ולהשבית את המכונית עד שמנקים אותה. אין מה לנסות להקים רמפה שתוביל לשולחן הקפה, המכונית צריכה מסלול שטוח לחלוטין. על לשחק בחצר או על המדרכה אסור אפילו לחשוב, המכונית וגלגליה העדינים לא מיועדים לזה.
הסוללה של המכונית שרדה לפחות 5-6 שעות, ואפשר להטעין אותה, בין משחק למשחק, על ידי חיבור בכבל לעריסת הסוויץ'. צריך למצוא מקום טוב לשמור בו את שערי הקרטון, כי הם יכולים להתקמט מאוד בקלות, והשרוול העוטף אותם בערכה הוא לא מדהים.
בשורה התחתונה
מריו קארט נמכר בחנות של נינטדו בישראל ב-449 שקלים. הערכה כוללת שערי קרטון, מכונית אחת (של מריו או לואיג'י) וכבל טעינה ל-USB. אפשר לשחק עם עוד מתחרה אחד אנושי, ולשם כך צריך לקנות ערכה נוספת. המשחק לקונסולה זמין בחינם בחנות, או דרך קוד שמקבלים באתר נינטנדו ישראל. המכונית עובדת רק בחיבור לקונסולת סוויץ' או סוויץ' לייט.