אם מישהו שאל את עצמו איך זה ש-WWE 2K21 עוד לא יצא, אז יש לנו בשורות רעות: המהדורה השנתית בסדרת משחקי ההיאבקות של חברת 2K בוטל, משתי סיבות עיקריות: הסיבה הראשונה היא מגפת הקורונה, שגרמה לדחיות, עיכובים ושינויים בלוחות הזמנים של מפתחות המשחקים. היוצרים פשוט לא יכלו לסיים את העבודה שלהם בזמן.
הסיבה השנייה היא העובדה הפשוטה ש-WWE 2K20, המהדורה הקודמת בסדרה, קיבלה ביקורות איומות במיוחד – והמכירות שלה איכזבו בהתאם. לאור זאת, באפריל השנה הוכרז כי המשחק המלא הבא בסדרה יהיה WWE 2K22, שייצא ב-2021 וינסה לתקן את כל מה שלא עבד בפעם הקודמת. כדי לא לאכזב את מעריצי הרסלינג שאינם מסוגלים להעביר 12 חודשים בלי ללכת מכות בכאילו עם שון מייקלס, דה רוק, יוקוזונה והאלוף הנוכחי דרו מקינטייר – החליטו ב-2K בכל זאת להוציא השנה משחק
היאבקות, אבל מסגנון שונה לגמרי. קבלו את WWE 2K Battlegrounds, סוג של ספינאוף לסדרת האם שמשליך מהזירה את גישת "סימולטור ההיאבקות המציאותי" האיטי והמחושב לטובת משחק אקשן-מכות ארקיידי מהיר, אינטנסיבי וממש, אבל ממש לא מציאותי, שלגמרי במקרה מתרחש בתוך זירות היאבקות ומככבים בו יותר מ-70 כוכבי וכוכבות WWE מכל הזמנים. נשמע מבטיח? בהחלט. לכן התאכזבנו מאוד לגלות שלמרות מספר תכונות חיוביות (גרפיקה, בעיקר) ונסיבות מקלות (קורוה, מחיר מוזל) WWE 2K Battlegrounds הוא פשוט משחק מאכזב, חצי אפוי ואפילו מרגיז.
נראה טוב, מרגיש רע
נתחיל בנקודת האור היחידה: הגרפיקה. היא אמנם לא יותר מדי מושקעת ובטח שלא מציאותית, אבל אנחנו חייבים להודות שחייכנו כשראינו את המתאבקים מוצגים כקריקטורות קטנות ואפילו חמודות של המקבילים האנושיים שלהם (רק אל תגידו לאנדרטייקר שאמרנו שהוא חמוד). האנימציה חלקה וזורמת (לפחות רוב הזמן, תלוי כמה דמויות נמצאות בזירה), והזירות עצמן, שכל אחת מהן ממוקמת במקום אחר (ביצה, מנהרה תת קרקעית, בסיס צבאי, מדבר מקסיקני ועוד), צבעוניות ומפורטות מאוד. אין ספק שלפחות ממבט ראשון, המשחק תופס את העין.
הבעיות מתחילות מייד לאחר המבט הראשון, וכבר מהמשחק השני. איך שלא מסתכלים על זה, מדובר באחד ממשחקי הספורט והמכות הכי דלים, רדודים ומשעממים שאי פעם התנסנו בהם. מנגנון הקרבות מרגיש כאילו שהוא לקוח מימי "דאבל דראגון" הראשון. למחשב. שיצא לפני יותר משלושים שנה. יש פה כפתור אחד לאגרוף, כפתור אחד לבעיטה, כפתור הגנה וכפתור לפיתה / זריקה. זהו, בגדול. קומבואים? לחצו שלוש פעמים על אגרוף או שלוש פעמים על בעיטה. זהו, בעיקרון.
אז נכון שיש לכל דמות כמה מכות מיוחדות שמאפשרות להעיף את היריב עשרות מטרים באוויר (וקרח! ואש! ומחסומי אנרגיה כאלה!), ודי נחמד לראות את המכות האלה בהילוך איטי. ונכון שאפשר לעמוד על החבלים ולזנק מהם, לשלוף כלי נשק כמו כיסא, גיטרה, פטיש מצפצף כזה של יום העצמאות ואפילו אופנוע, אבל מהר מאוד גילינו שהכל קוסמטי. תשכחו מטקטיקות, מקומבואים מורכבים ואפילו מאתגר ממשי. מצאנו את עצמו מנצחים בקלות את המחשב רק בעזרת לחיצות מונוטוניות על כפתור האגרוף בלבד. מרביצים קצת, מתרחקים, מחכים שהיריב יתקרב, מרביצים שוב, מתרחקים וחוזר חלילה עד שהאנרגיה שלו נגמרת ואז אפשר בקלות להצמיד אותו לקרקע ולנצח. דל, דל, דל.
לא משנה אם אתם מתמודדים בקרב אחד על אחד, בקרב זוגות, בקרב כלוב (שבו צריך לאסוף כסף, לטפס על דופן הכלוב ולצאת ממנו ראשון) או ברויאל ראמבל – כשמנגנון הקרבות כל כך רדוד והכל חוזר על עצמו, הקסם והאתגר מתפוגגים. אמנם היה די משעשע להשליך את היריב לתוך לוע של תנין או לשלוט על אייל בשלט רחוק (!) ולנגוח בו עם הקרניים של החיה (!!), אבל רק בפעם הראשונה. אחר כך השתעממנו ולא בזבזנו על זה זמן.
רוצים עוד? תשלמו!
בעיה נוספת של המשחק, שהפכה בשנים האחרונות למכה של ממש בתעשיית הגיימינג ובאה כאן לידי ביטוי בצורה יוצאת דופן, היא עניין הרכישות הפנימיות. אחרי כל קרב צוברים Battle Bucks – כסף וירטואלי – בהתאם לביצועים בזירה, השלמת אתגרים יומיים וכו'. בכסף הזה אפשר "לרכוש" מתאבקים חדשים, תלבושות, אקססוריז ולשדרג מכות מיוחדות ובונוסים שעוזרים במהלך הקרב (יכולת הבראה, עמידות ועוד).
רק חבל שצריך לנצח הרבה קרבות ולהשלים יותר מדי אתגרים כדי להרוויח מספיק כסף כדי לקנות את המתאבקים הנחשקים. אנדרטייקר, למשל, נעול בהתחלה וצריך לקנות אותו. כנ"ל לגבי דה רוק, האלק הוגאן ורונדה ראוזי, ולכל מתאבק יש שלוש תלבושות שונות, שגם את השתיים האחרות צריך לקנות בנפרד! סליחה, אבל כמה כליות אתם מצפים שנמכור? יש לנו רק שתיים!
עכשיו, מי שאין ברשותו כסף (או סבלנות) לטחון קרבות כדי לצבור כסף וירטואלי, תמיד יכול לקנות את מה שהוא רוצה בכסף אמיתי כדי לזרז את התהליך, ולכאן בעצם המפתחים מכוונים. זכותם, והיינו מחליקים להם את זה אם היה מדובר רק בתלבושות ואביזרים. אבל לקנות את (או לטחון קרבות בשביל) כוכבי-העל, שבתכל'ס הם הסיבה העיקרית שבגללה בכלל קונים את המשחק? לא ראוי ואפילו מלוכלך! הם צריכים להיות זמינים על ההתחלה, נקודה. חוץ מזה, חייבים להיות מחוברים לאינטרנט כדי לצבור כסף אחרי הקרבות, כך שאם יש בעיה כלשהי בחיבור, מקומית או בשרת הפלייסטיישן למשל – תשכחו מלנפח את הארנק.
נוטשים את הזירה
יש עוד דברים שמפריעים לנו ב-WWE 2K Battlegrounds, כמו העובדה שיש למתאבקים רבים את אותן תנועות בדיוק, והדיאלוגים המגוחכים של מצב העלילה (סטיב אוסטין מגייס מתאבקים אלמוניים לליגת היאבקות מחתרתית), שכאילו נכתבו על ידי ילד בן שש. ואז זה היכה בנו: זה לא משחק לגיימרים, וגם לא אמור להיות. יש לנו פה, לכל היותר, מוצר מסחרי קליל שנועד להעביר למעריץ ההאבקות הצעיר שעות בודדות במשחקי מולטיפלייר עם חברים על הספה (כי לשחק נגד המחשב זה משעמם), ואז לעבור לדבר הבא. לגיטימי, מה גם שהוא נמכר במחיר מוזל – 150 שקלים גג. אבל כשלוקחים בחשבון שמשחקים אחרים שמתבססים על רכישות פנימיות כמו "פורטנייט" ניתנים להורדה בחינם, אולי גם 150 השקלים האלה הם יותר מדי.
ציון: 4/10
גרסה נבדקת: פלייסטיישן 4. זמין גם בגרסאות לאקסבוקס וואן, נינטנדו סוויץ' ומחשב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו