פצצה מן העבר

בסוף שנת 1993 קרה דבר מעניין לעולם הגיימינג. המשחק DOOM  שיצא בדצמבר באותה השנה, שינה מקצה לקצה את עולם משחקי הווידאו, והפך את ז'אנר היריות בגוף ראשון לפופולארי ביותר כמעט בין בלילה. לצד משחק כמו וולפנשטיין שיצא שנה קודם לכן, DOOM הניח את היסודות למשחקי גוף ראשון מוצלחים כמו Half Life, Unreal Tournament וכמובן Call of Duty בהמשך. 23 שנה קדימה, ו"דום" חוזר אלינו חזק יותר, מרהיב יותר, מעניין יותר, וכן, מה לעשות, אלים הרבה יותר.

בסקירה הזאת לא נשווה בין הדום החביב של 93' לדום הברוטלי של 2016. אין שום מקום להשוואה, והתחרות של ה"דום" החדש היא עם ה"שוטרים" (Shooters) בני זמנו. ובתחרות הזאת "דום" עובד בכבוד, אם כי יש לא מעט מקומות לשיפור.

"דום" החדש הוא פצצת אדרנלין. מהפסקול הרוקיסטי, דרך העיצוב החזותי העתידני ועד דרגות הקושי המשתנות – המשחק דורש מהשחקנים דריכות מלאה ותמידית. הוא תוכנן בצורה כזאת שמעודדת את השחקנים להיכנס היישר אל לב האקשן ולא להסס מאחורי מחסה. אם תתחבאו – השדים יבואו אחריכם בהמוניהם ולא ישאירו לכם סיכוי. אם תיכנסו לעין הסערה – רמת הקושי תתאים את עצמה, וזה חידוש מרענן.

המפלצות של "דום". יותר אכזרי - יותר מתגמל

אל תעשו מזה סיפור

העלילה ב"דום" שטחית ושטותית למדי, כאילו שיוצרי המשחק רצו לומר לנו "הנה סיפור שחשבנו עליו, אבל עזבו את זה, בואו לפוצץ מפלצות". המשחק מתחיל בתחנת חלל על מאדים. כדור הארץ סובל ממשבר אנרגיה קשה, ומדעני תחנת החלל עובדים קשה כדי למשוך אנרגיה על כדור הארץ מ... הגיהינום. כדי לעשות זאת, הם נכנסים לגיהינום וחוזרים עם מנות אנרגיה בדמות שדים שחיסלו. אלא שהפעם השדים הם אלו שפלשו לתחנה, ומנהל התחנה משחרר את הגיבור, "דום סלייר", כדי להשליט סדר. מטרת העל היא לחסל את השדים שמקיפים אתכם, וככל שהחיסול יהיה אכזרי יותר – כך המשחק יתגמל אתכם יותר.

אל תחפשו עומק לדמויות, אל תבנו על דיאלוגים מתוחכמים, לא התכנסנו כאן בשביל תובנות של ממש. נכון, הבנו שהמטרה העיקרית היא אקשן, אבל מי אמר שזה צריך להיות על חשבון עלילה טובה ועמוקה, ולא בנוסף? ז'אנר הגוף הראשון שופע במשחקי יריות, וכאן "דום" היה יכול לבדל את עצמו בכך שהיה מכיל עלילה איכותית שאולי היתה יכולה להתכתב עם זאת מלפני 23 שנה, אבל מפתחת המשחק, Bethesda, ויתרה על הרעיון.

הפיצ'ר המרענן: אתם יכולים לבנות מפה כראות עיניכם

אתם על המפה

משחק המולטיפלייר מבוסס על מצבי המשחק המוכרים בז'אנר: מלחמות קבוצתיות, דומיניישן, וכו'. אלא שהמשחק המקוון לא נותן איזשהו ערך מוסף בהשוואה למה שמשחקי מולטיפלייר אחרים בז'אנר נותנים. הוא שבלוני למדי ולא מרגיש שונה ממשחקים אחרים, גם כאלו שנעשו לפני כמה שנים טובות. במובן הזה, "דום" קצת נתקע מאחור.

בנימה החיובית, "דום" הוא משחק עוצמתי באמת. ה"שחרור" הזה מהעול העלילתי מאפשר לשחקן לקבל מנה מזוקקת של אקשן משובח ואקספיזם טהור. מבחר כלי הנשק כמעט אינסופי, השיטות להריגה מגוונות וחדשניות, והתחושה הכאוטית, בשילוב גרפיקה מתקדמת ופיצ'ר חדש ומעניין בדמות ה-Snap Map (מאפשר לשחקן ליצור מפות משחק בעצמו) הופכת את "דום" החדש למשחק אקשן משובח שיכול להעניק שעות של הנאה.

על קצה הג'ויסטיק

אהבנו:

אקשן ללא הפסקה

מגוון עצום של נשקים וסגנונות לחימה

פסקול עוצמתי

פחות אהבנו:

מולטיפלייר מאכזב וסתמי

היעדר עלילה של ממש

מחיר: 339 ש' לפלייסטיישן ואקס בוקס וואן; 299 ל-PC

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו