הבא בת'ור: מה חשבנו על "גוד אוף וור" החדש?

הדבר הכי קל לעשות זה לתת ל-God of War: Ragnarok, משחק ההמשך ל-God of War מ-2018 (שהוא בעצמו היה מעין ריבוט לטרילוגיית הפלייסטיישן המיתולוגית), ציון 10 עגול, לכתוב שמדובר במשחק השנה, ללהג קצת על הגרפיקה המדהימה ולסגור עניין, כמו שכולם עושים. אבל מה לעשות ש-GOW:R הוא לא משחק השנה, לפחות לא לטעמנו, שכן ככל הנראה נעניק את התואר הזה ל-Elden Ring. מה גם שבניגוד לרוב הביקורות המהללות שפורסמו על המשחק בשבוע האחרון, אחרי כ-30 שעות גיימפליי אינטנסיביות שהקדשנו לו מאז אמצע אוקטובר (המועד שבו קיבלנו את עותק הסקירה), אנחנו מרשים לעצמנו לקבוע ש"גוד אוף וור" החדש הוא אכן מוצר גיימינג מרשים, מושקע ומוצלח למדי, אבל מצד שני הוא לא חף מחסרונות ומהחלטות עיצוביות שעלולות לאכזב מעריצים ותיקים של הסדרה, שמלווים אותה בנאמנות מאז ימי הפלייסטיישן 2 המפוקסלים. כמונו למשל.

אלים אלימים

נתחיל במה שאהבנו. האקשן, כמו תמיד ב"גוד אוף וור", חזק, אינטנסיבי, מגוון וברוטלי. בהמשך ישיר לפרק הקודם, תיכנסו שוב למגפיו של קרייטוס ובמשך חלק ניכר מהמשחק תשפדו, תבתרו ותכסחו מגוון עצום של מפלצות ויצורים מהמיתולוגיה הנורדית, ביניהם לא מעט אלים ודמויות שככל הנראה תזהו מהסרטים של "ת'ור". יש פה בעיה מסוימת של ספוילרים בשל טוויסטים לא צפויים בעלילה ובגלל דמות מסוימת שמקבלת לא מעט זמן מסך (וג'ויסטיק), אז נשאיר את זה ככה, רק נציין שאטריאוס, בנו של קרייטוס שהכרנו במשחק הקודם, הפך לנער מרדן והשניים לא תמיד מסתדרים. אה, ואטריאוס גם מסוגל להפוך לדוב (מעניין מה היו אומרים על זה ב"קשר משפחתי"). תוסיפו לזה צוות עצום של דמויות משנה, חלקן טובות, חלקן רעות וחלקן איפשהו באמצע, ותקבלו פה טלנובלה סבוכה שנפלה מהאולימפוס.

בנוסף לגרזן הנאמן והאהוב של קרייטוס, הלוחם הזועף שלנו גם חמוש בצמד להבים בוערים ובכידון מוזהב, ובעקיפין גם בקשתות שיורות חצים מכושפים. למה רק בעקיפין? מפני שרוב הזמן קרייטוס מגובה בסיידקייק זריז שמומחה בצליפה מרחוק, וישמח לשגר ממטר חצים ברגע שתתנו את הפקודה.

מעבר לשימושים ה... כירורגיים שכלי הנשק מתגאים בהם, קרייטוס יכול להיעזר בכל אחד מהם כדי לפתור חידות ולהתגבר על מכשולים שקשורים לסביבה. הגרזן מסוגל להקפיא חפצים - טריק יעיל כשצריך לעצור גלגל שיניים כדי למנוע מדלת להיסגר; להבי הכאוס תמיד זמינים למקרה שתרצו, נניח, לשרוף שיח קוצני שחוסם את הדרך; ואילו החנית תפוצץ בכיף קירות שבירים ויכולה לשמש כאמצעי טיפוס שיעזור לכם להגיע למקומות גבוהים במיוחד. יש אויבים שפגיעים לכלי נשק אחד ועמידים בפני כלי אחר, כך שדרוש כאן ממד טקטי מסוים, ולכל זה תוסיפו מהלכים ומכות מיוחדות שתלמדו עם הזמן תמורת נקודות ניסיון. התוצאה: מנגנון קרבות מעולה, כמיטב המסורת. אין תלונות בתחום הזה.

משחק תפקידים? לא תודה 

ונעבור למה שאהבנו פחות. אמנם עניין של טעם, אבל אנחנו מעדיפים את ה"גוד אוף וור" שלנו בטעם של אקשן נטו, בלי יותר מדי הסחות דעת. העניין שהוא שיוצרי המשחק החדש ניסו לקחת שיעור או שניים מ"אססינז קריד" האחרונים ואולי גם מ-Ghost of Tsushima, והפכו את GOW:R למשחק תפקידים לייט. עם עשרות חלקי שריון שניתנים להחלפה ולשדרוג, קמעות שנותנים בוּסטים סטטיסטיים לכלי הנשק, חומרי גלם שמפוזרים ברחבי העולם הפתוח ומאפשרים יצירת חפצים חדשים - צפו להרבה התעסקות מיותרת. באמת שלא ביקשנו לנבור בכל התפריטים המייגעים האלה כדי לנהל רשימות מלאי - לא של דמות אחת - אלא של כמה דמויות. מה נסגר? זה שיעור כלכלת בית או משחק אקשן?

מעבר לכך, השעות הראשונות של המשחק פשוט משעממות, עם יותר מדי דיבורים ופחות מדי כיסוחים, לפחות עד שהעסק נכנס לגרוב והעולם הפתוח מתחיל, ובכן, להיפתח. זו לא המהות של "גוד אוף וור", לפחות לא לדעתנו, ואנחנו די מרגישים שסוני החליטה למחזר כאן את הנוסחה של כל משחקי האקשן-הרפתקאות האחרונים שלה (Tsushima, Horizon, Days Gone ועכשיו גם Ragnarok). בראשון אמנם נלחמים נגד סמוראים, בשני נגד דינוזאורים מכאניים, בשלישי נגד זומבים וברביעי נגד נגד מפלצות מיתולוגיות, אבל בקצב הזה לא רחוק היום שבו נוכל להחליף אויב אחד בשני, ולקבל את בדיוק אותו משחק. זהירות עם זה, סוני.

ציון: 8/10

גרסה נבדקת: פלייסטיישן 5 (קיים גם לפלייסטיישן 4)