נתחיל מהסוף. היינו שמחים לחתום את הביקורת הזו במשפט בסגנון "חבל, מפני שאלמלא כל הבאגים, הבעיות הטכניות וההרגשה שמחלקת בקרת האיכות של חברת Volition התרשלה בעבודה שלה, Saints Row היה יכול להיות משחק מעולה, שיעביר לכם את הזמן בכיף עד ש-GTA 6 ייצא לשוק". הבעיה היא שאם נכתוב את המשפט הזה, נשקר. מפני שגם בלי הבאגים, Saints Row הוא מוצר בינוני למדי שאולי, רק אולי, היה מצליח להרשים אותנו בתקופת השיא של הפלייסטיישן 3. כלומר לפני יותר מעשור.
שיבושים בתנועה
אם שם המשחק נשמע לכם מוכר אבל חסרה לכם איזו ספרה לידו, אתם לא טועים. מדובר בעוד פרק בסדרת החיקויים של GTA, או ליתר דיוק בסדרת משחקי הפרודיה שצוחקת על מותג הפשע של חברת רוקסטאר, ומנסה לספק להן אלטרנטיבה קלילה והומוריסטית. אף שהפרק החדש והחמישי בסדרה נושא בדיוק את אותו השם של הכותר הראשון מ-2006, לא מדובר ברימייק או ברימסטר, אלא בריבוט מוחלט שפותח מאפס.
Saints Row החדש, בדומה לקודמיו, הוא משחק אקשן-הרפתקאות בעולם פתוח, שבו המטרה היא להיות כמה שיותר רע. אתם מכירים את הנוסחה: מסתובבים בעיר (הפעם מדובר במקבילה דמיונית של לאס וגאס, עם הרבה בתי קזינו בלב המדבר), מבצעים משימות לא חוקיות בעליל (נגיע אליהן בהמשך) ושואפים להפוך את ארגון הפשע המדשדש שלכם (הסיינטס) לגורם העברייני המוביל בעיר.
נכון שזו לא השאיפה הכי חינוכית בעולם, אבל אם לוקחים בחשבון שרשויות החוק המקומיות אפילו יותר מושחתות מכם והכנופיות היריבות פחות כיפיות ומגניבות משלכם, אז איפשהו, בהפוך על הפוך כזה, יוצא שאתם נלחמים למען החופש והצדק. בקיצור, כל עוד אתם מטרפדים את התוכניות של היריבים העוד-יותר-רעים שלכם - ורצוי עם טילי טורפדו אמיתיים - הכל טוב.
תיאור הולם נוסף למשחק: Saint Row הוא GTA, רק הרבה פחות רציני, הרבה יותר צבעוני, הרבה-הרבה יותר פיצוצים, התעלמות מוחלטת עד כדי גיחוך מחוקי הפיזיקה (או שאלה בעצם הבאגים)? וחליפת כנפיים שעד עכשיו לא למדנו לפתוח אותה בזמן, אבל התרגלנו בזכותה לטעם של פירורי אספלט בין השיניים.
איטי ועצבני
כדי שמשחק עולם פתוח, במיוחד כזה שמחקה באופן כל כך בוטה את אריות הז'אנר, יהיה מוצלח, הוא חייב לספק את הסחורה בשלושה פרמטרים בסיסיים: מנגנון הנהיגה, מנגנון הקרבות, וגיוון המשימות. לרוע המזל, Saints Row החדש לא מצליח להניע בשלושת התחומים האלה.
נתחיל בנהיגה. הרי ידוע שכל הכיף ב-GTA ודומיו הוא להסתובב ברחובות, להיכנס לכל כלי רכב (או טיס, או שיט) שרוצים, להשתתף במרדפים וליצור סצנות שלא היו מביישות את סרטי "מהיר ועצבני". רק שכאן, השליטה ברכבים כל כך רופפת, כל כך לא מדויקת וכל כך מתסכלת, שעדיף לקחת אוטובוס. כמעט בלתי אפשרי לבצע פנייה ראויה במהירות גבוהה בלי להתנגש בקיר או במעקה בטיחות, והנסיעה ברוורס אפילו עוד יותר איומה. טיפ: אם אתם נאלצים לעשות רוורס, עדיף שתצאו מהרכב שלכם ותיכנסו למכונית אחרת שפונה קדימה, מאשר לנסוע לאחור ברכב הראשון ולנסות לנהוג כמו שצריך, כי לא תצליחו. השליטה לא פחות מנוראית.
מאבדים כיוון
והקרבות? במקרה של Saints Row, עדיף להיות פציפיסט. מבחר כי הנשק אמנם מגוון, אולם קשה מאוד לכוון ברובים השונים, בטח על מטרות רחוקות. הכוונת הקטנה שלנו התעקשה לרסס את כל המסך, אבל רק לא את האויב שלנו. ברגע שהצלחנו להתאפס עליו, ההימור הכי טוב היה לעמוד במקום ולא לזוז עד שנרוקן עליו את כל המחסנית, אבל אז נחשפנו לאויבים אחרים. תפיסת מחסה? אין במשחק כפתור ייעודי להסתתרות, אלא פשוט עומדים מאחורי חפץ כלשהו ומקווים לטוב. לירות (עם דגש על לפגוע) תוך כדי תנועה? רק במזל.
גם הבעיטות, האגרופים וכלי הנשק הקרים נוטים לפספס את המטרות שלהם, בתדירות לא פחותה מחוסר הסבלנות שלנו להתמודד עם מנגנון הקרבות המקרטע. לא נגזים: רבע מהזמן מצאנו את עצמנו מרציבים לאוויר, כי החמצנו את האויב בכמה מילימטרים וחיכינו עד שהאנימציות האיטיות של המכות יתאפסו. דאבל דראגון לדוס סיפק לנו הנאה רבה יותר מהקרבות כאן. עד כדי כך.
ספרו לנו על זה (או שלא?)
ויש את עניין המשימות. עד שהרמנו ידיים, ולא רק באופן מטפורי, השלמנו במשחק כ-30 משימות - ראשיות וצדדיות. כמעט כולן דרשו מאיתנו להגיע למיקום מסוים, להרוג בו גדוד של חברי כנופיה יריבה, אולי להשתתף במרדף קצר ולסגור עניין. פעם זה היה מחוץ לחנות דונאטס, פעם אחרת בכנסייה (שבסוף הפכה לבסיס האם של הסיינטס - הגיוני, לא?), ופעם שלישית באתר בנייה, אבל הכל הרגיש לנו זהה וג'נרי. אז נכון שזו הנוסחה הכללית של הז'אנר, אבל מצד שני דווקא שתי משימות מהנות יחסית - אחת בתוך בית כלא שדרשה מאיתנו להתגנב ולא רק להשתולל, ואחרת על רכבת נוסעת שביקשה מאיתנו לדלג בין קרונות תוך כדי טיפול בכלי טיס עוינים שחגו סביבנו - הוכיחו שעם מעט רצון אפשר לחרוג מהשבלונה הקלאסית של הנהיגה והיריות.
הבאגים באים
מדהים שהגענו עד לכאן עדיין לא התייחסנו לבעיה העיקרית של Saints Row, בעיה שמרגישה כמו יריקה בפרצוף של הצרכנים. מילא הנהיגה שמפרפרת בניוטרל, מילא הקרבות שלא פוגעים, מילא המשימות המשמימות. בהחלט אפשר לומר שמדובר בדעות סובייקטיביות שלנו, ואולי שחקנים אחרים יהיו פחות ביקורתיים לגביהם. יודעים מה? הגרפיקה של המשחק דווקא לא רעה בכלל, אפילו מרשימה לעיתים. העיר נראית מעולה על שלל רחובותיה, סמטאותיה, בנייניה ואטרקציותיה - כמו פסלי דונאטס ענקיים - ויש בה המון מה לעשות (אינספור משימות צדדיות), לקנות (כלי נשק, כלי רכב, תלבושות וכו'), ולפוצץ (הכל). רואים? אנחנו לא כאלה אנטי.
אבל באגים הם לא עניין סובייקטיבי, ו-Saints Row מלא בהם. מבחר מקרים שנתקלנו בהם בעצמנו: משימות שנתקעות כי דבר מסוים לא קרה (דוגמת דלת שהיתה אמורה להיפתח בנקודת זמן מסוימת); אויב שנלכד בתוך קיר ולא הצלחנו לפגוע בו (וגם לא להתקדם, כי בשביל זה חייבים לחסל את כל האויבים בזירה); חפצים שאי אפשר להרים בפעם הראשונה, אבל אם עושים סיבוב וחוזרים אליהם אז כן אפשר להרים אותם; ומסך שהתחרבש לגמרי כשנכנסנו למסוק ולא ראינו לאן אנחנו טסים. ואלה רק כמה מהבאגים המשמעותיים יותר, שכן חווינו אינספור תקלות גרפיות קטנות שלא השפיעו על הגיימפליי, דוגמת חפצים מרחפים וכו'.
אין חנינה
איך שלא הופכים את זה, נוצר הרושם ש-Saints Row הוא מוצר חצי אפוי שזקוק לעוד כמה חודשי ליטוש. מה שמפליא פה זה שהמשחק הושק כבר לפני כחודש, בסוף אוגוסט, במצב הרבה יותר גרוע. למעשה, אנחנו מפרסמים את הסקירה הזו רק עכשיו מפני שבחרנו לתת לו כמה שבועות של חסד, שכן Volition והמפיצה Deep Silver היו מודעות לבעיות והבטיחו לשפר את איכות המוצר. החברות אמנם שחררו מאז ההשקה כמה עדכונים שתיקנו לא מעט בעיות אחרות, אבל כל הבאגים שציינו עדיין קיימים אחרי שהורדנו את כל העדכונים הזמינים. זה, לטעמנו, הפשע הכי גדול של Saints Row.
ציון: 4/10
גרסה נבדקת: פלייסטיישן 5. קיים גם לאקסבוקס ולמחשב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו