מומחית מזהירה: כך תזהו נרקיסיסט לפני שיהיה מאוחר מדי

אישיות נרקיסיסטית מתאפיינת בשלושה מאפייני יסוד: תחושת זכאות מוגזמת, ריכוז עצמי וחוסר אמפתיה לאחרים. כך קובעת פרופ' איימי ברונל מאוניברסיטת אוהיו, ארה"ב, שחקרה את התופעה במשך למעלה מעשרים שנה. לדבריה, למרות שקיימים סוגים שונים של נרקיסיזם, כולם חולקים את המאפיינים הבסיסיים הללו.

"המפתח", קובעת ברונל, "הוא לזהות נטיות נרקיסיסטיות בשלב מוקדם ולהרחיק אנשים כאלה מחייכם".

איך מזהים נרקיסיסט?

הסוג המוכר ביותר של נרקיסיזם, מסבירה ברונל, הוא הנרקיסיזם הגרנדיוזי, המתאפיין בהערכה עצמית גבוהה, מוחצנות, יהירות ושתלטנות. "אנשים מופתעים כשאני אומרת זאת, אבל כשאני פוגשת מישהו מקסים ופתוח במיוחד, אני נכנסת למצב של דריכות", היא מתריעה. "יש כמובן אנשים מקסימים ונעימים שאינם נרקיסיסטים, אבל מניסיוני במחקר על נרקיסיסטים, זה חכם להיות מודעים ולהגן על עצמכם".

הסימנים המחשידים כוללים חוסר אמפתיה, צורך מתמיד בתשומת לב והערצה, ניצול של אחרים וציפייה לטובות הנאה מיוחדות ללא הדדיות. סימן אזהרה בולט במיוחד במערכות יחסים רומנטיות הוא תופעת "הפצצת האהבה" (love bombing) - טקטיקה מניפולטיבית הכוללת חנופה מוגזמת, קניית מתנות והצפה בתשומת לב בתחילת הקשר. בעוד זה נראה נפלא בהתחלה, זה לא נמשך לאורך זמן. זוהי למעשה טקטיקה מניפולטיבית שנרקיסיסטים משתמשים בה כדי לשלוט בבן או בת הזוג. "זה נהדר עד שזה לא, ואז לעתים קרובות זה נראה מאוחר מדי בקשר כדי לנתק אותו", מזהירה ברונל.

במקום העבודה, מנהלים נרקיסיסטים מציגים דפוסי התנהגות מובהקים: הם נוטים להיות תוקפניים ובריונים, לוקחים קרדיט מהעובדים שלהם ומשתלטים על משאבים הנחוצים לאחרים לביצוע עבודתם. הם מצליחים לעתים קרובות בזכות הקסם האישי שלהם והתוקפנות שלהם בהשגת מטרות, וגם אם הם מאבדים את מקומם בחברה אחת, ההצלחה שלהם עוזרת להם למצוא עבודה במקום אחר.

אז מה לעשות?

המלצתה העיקרית של ברונל היא חד-משמעית: "אם אתם במערכת יחסים חדשה ויש לכם תחושה שהאדם מולכם הוא נרקיסיסט, הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות הוא לצאת מזה", היא קובעת. "זה קשה לביצוע כשהם מחמיאים לכם ומעניקים לכם כל כך הרבה תשומת לב".

במקום העבודה, כשמדובר במנהל נרקיסיסט, ברונל ממליצה על שתי דרכי פעולה עיקריות: האחת היא לפעול דרך הערוצים הפורמליים בארגון - תוכניות סיוע לעובדים ומחלקות משאבי אנוש. במקביל, בהתנהלות היומיומית מול המנהל הנרקיסיסט, היא ממליצה על שמירת גבולות ברורים: "אם יש לכם פגישה, היכנסו, השיגו את מה שאתם צריכים, וצאו. עשו את מה שנדרש כדי לנהל את המצב בלי מעורבות נוספת". במקרים מסוימים, הפתרון הטוב ביותר הוא לעבור לתפקיד אחר בחברה או אפילו לעזוב את מקום העבודה.

האם יש תקווה לשינוי? מחקרים חדשים מציעים כיוונים מעניינים: במחקר אחד נמצא שנרקיסיסטים שהתבקשו לאמץ את נקודת המבט של האחר הפגינו יותר אמפתיה. במחקר אחר, נרקיסיסטים שהתבקשו להיזכר בזמן שבו הפגינו דאגה או אהבה כלפי אדם אחר, הראו ירידה ברמת הנרקיסיזם שלהם לאורך זמן.

"קווי מחקר אלה מרמזים שלנרקיסיסטים לא חסרה היכולת לשנות את דרכיהם לטובה", אומרת ברונל. "אבל עדיין לא ידוע כמה זמן ההשפעות החיוביות הללו נמשכות או איך זה עובד מחוץ למעבדה. יש הרבה עצות פרקטיות טובות, אבל אנחנו עדיין לא יודעים עד כמה הן עובדות בפועל".