רגע לפני המטס המרשים של רחפני אינטל בטקס העצמאות ה-70 בהר הרצל, לקחנו את הרחפן החדש והמסקרן של DJI, מאוויק אייר (אין קשר לאפל), למבחן. האייר הוא ניסיון באבולוציה של ענקית הרחפנים DJI: מחד, בעל טווח פחות מזה של אחיו הגדולים – מאוויק פרו ופאנטום 4 – ומאידך הוא מבטיח טכנולוגיה משופרת, ומחיר ידידותי יותר למטיס הלא מקצועי. האם הוא מקיים את ההבטחה?
תעודת זהות
המאוויק אייר ממוצב כאמור בין המאוויק פרו, הרחפן המתקפל מבית DJI שנחשב לרחפן המקצועי המתקפל הפופולארי בעולם; לבין המאוויק ספארק, שנחשב כרחפן בסיסי למתחילים, ומתומחר בהתאם. עם 16.8X17.4 ס"מ במצב לא מקופל, הוא מעט יותר גדול מהספארק, וקטן משמעותית מהמאביק פרו. במצב מקופל הוא נכנס היטב בתוך נרתיק ייעודי, וקל להתנייד אתו ממקום למקום. משקל של 430 גרם הופך אותו לאחד הרחפנים היותר קלים בשוק.
מצב מקופל // צילום: יחסי ציבור
יש לו טווח טיסה מוצהר (יצרן) של שני קילומטר בתדר 2.4 גיגההרץ המורשה בארץ (וארבעה קילומטר בתדר 5.8, שאסור להפעלה בארץ, לצערנו). היבואנית בישראל, בנדא מגנטיק, מצהירה על טווח ריאלי של כ-500 מטר בלבד. והאמת? כרגיל, אי שם באמצע (פירוט בהמשך).
הסיבה לטווח המוגבל יחסית של האייר הוא שיטת השידור שלו: הוא נשלט על ידי וויי-פיי במקום על תדרי רדיו מסורתיים, כמו אחיו הגדולים. זו טכנולוגיה שמאפשרת מחד להוזיל את מחירו, אך מאידך לצלמים ומטיסים מקצועיים יותר אולי יהיו חסרים כמה מטרים של טווח פעולה יעיל. תיאורטית, שידור וויי-פיי גם חשוף יותר להפרעות חיצוניות, אבל במבחן לא נתגלו כאלה, באזורים עירוניים ובאזורי ספר כאחד.
שלא כמו המאוויק פרו, השלט רחוק של האייר נטול מסך, ודומה מעט לשלט של הספארק הזול יותר. ככל הנראה, גם כאן המטרה הייתה להוזיל עלויות ללקוח. הוא מגיע עם כבלי חיבור לאנדרואיד או לאייפון, ומצויד בזרועות ייעודיות וחזקות לחיבור סמארטפונים שישמשו כתצוגה, ונוח לחיבור ולתפעול. בניגוד לשלטים זולים שחלקם מחזיקים בסמארטפון בצורה רופפת, הזרועות של השלט רחוק של ה-Mavic Air משדרות מוצקות ואחיזה איתנה. אהבנו גם את האפשרות לפרק את מקלות הג'ויסטיק ולאחסן אותם במקום ייעודי בגוף השלט רחוק – לא שה-3 ס"מ הללו הם בדיוק מה שהיה חסר בתיק, אבל ראוי לציין גם את הפרטים הקטנים שמרכיבים לבסוף את חוויית המשתמש הכוללת ברחפן.
זרועות חסינות. השלט רחוק של האייר // צילום: ניב ליליאן
כל החבילה יותר נגישה
בבנדא מגנטיק מסבירים שהכוונה של DJI הייתה לייצר רחפן למטיס הפחות מקצועי, שלא מוכן לשלם 5,000 שקל ומעלה עבור פרו או פאנטום, אבל רוצה את "כל החבילה": טכנולוגיה, צילום וטווח של יותר מרחפני צעצוע. לפי המכירות של האייר עד כה בארץ (המשלוח הראשון אזל תוך שבועות), נראה ש-DJI הצליחה לקלוע בול לחולייה החסרה.
מחירו של ה-Mavic Air בישראל עומד על 3,699 שקלים לערכה הבסיסית הכוללת: רחפן, שלט, סוללה ומטען; או 4,599 שקלים לערכה המורחבת, הכוללת: 2 סוללות נוספות, רכזת טעינה להטענת מספר סוללות, מתאם ההופך סוללת הגיבוי ל-Power Bank (נחמד!), תיק צד ו-2 סטים (ס"ה 8 יחידות) של פרופלורים נוספים. בבנדא אומרים כי הצליחו לצמצם משמעותית את הפער בין המחיר בארץ לזה שבאתרי קניות באינטרנט, ואת ההפרש הקטן יחסית שווה לשלם כדי לקבל את השירות, האחריות והפעילויות למטיסים - במיוחד אם מדובר במטיסים מתחילים.
על המחסור במימדים ובטווח, המאוויק אייר מפצה בחבילה טכנולוגית שלא מביישת גם רחפנים מקצועיים ויקרים הרבה (הרבה) יותר. מערכת החיישנים שלו למשל, נחשבת למתקדמת ביותר בשוק הרחפנים המסחריים. ב-DJI הוסיפו למאוויק אייר גם חיישן לטיסה אחורית, שימנע בודאי עוגמת נפש רבה ליותר ממטיס אחד שחזה ברחפן שלו נכנס ברברס בעץ. החיישנים של האייר עובדים פשוט נפלא, מזהים מכשולים מיד ועוקפים אותם באלגנטיות – מכל כיוון ובכל מצב, בתנאי שהתאורה מספקת. אם יש חיסרון לחיישנים, הוא יתבטא רק במי שינסה (בניגוד להמלצות היצרן) להטיס את האייר בתוך מבנים, ללא GPS. שפע העצמים בדירה ממוצעת יוציא מהשלט של האייר פלט היסטרי של צפצופים ואזהרות, כדי להזכיר למי ששכח – הוא לא נועד ל-indoor.
המצלמה של האייר מצוידת במייצב תמונה (גימבל) של 3 צירים, שלבד מתנועה אנכית נותן אפשרות גם לצודד את המצלמה. החיישן עצמו מצלם תמונות בגודל 12 מגה פיקסל עם תמיכה באופציית HDR, והוא מסוגל גם לצלם תמונה של 32 מגה פיקסל ב-360 מעלות, שגם ללא משקפי VR מספקת אפקט מרשים.
פער המחיר קוצץ. מאוויק אייר // צילום: ניב ליליאן
מצלמת הווידאו יכולה לצלם באיכות בסיסית של K4 - 30 פריימים לשנייה, או באיכות גבוהה שמיועדת לצילום איטי בתקן 1080p, עם 120 פריימים לשנייה. המאביק אייר מגיע עם זיכרון פנימי מובנה של 8 ג'יגה, שנגמר מהניסיון שלנו מהר מאוד. הוא תומך גם בכרטיסי זיכרון עד 128 גיגהבייט, רק חשוב לוודא שמדובר בכרטיסי זיכרון מהירים, שמסוגלים להתמודד עם שפע הג'יגה-בייטים שמזרימה המצלמה. בשורה התחתונה: איכויות הצילום של המאוויק אייר הן פנומנאליות – בהתחשב במחירו – ולמעט במקרים של תאורה חלשה הוא סיפק תמונות וסרטונים חלקים ולא גרעיניים, באיכות נהדרת.
לחבילה הטכנולוגית מצטרפים גאדג'טים משעשעים למדי בדמות מצב "עקוב אחרי", תכנות טיסה ברדיוס סביב נקודה מסוימת וקביעת טיסה על גבי מפת הלוויין. קיימת גם אפשרות לשליטה ברחפן באמצעות תנועות ידיים, שהרשימה במיוחד את הצאצא (10) השותף למבחן, שטען בתוקף: "זה נותן תחושה כאילו יש לי את ה'כוח', כמו ללוק סקייווקר". ניחא.
הטסה וטווח
פונקציה מובנית באפליקציית GO4 של DJI מאפשרת המראה אוטומטית לגובה של 1.20 מטר, בתנאי קליטת GPS. האייר מזמזם כעדת צרעות, ומתיישב, יציב לגמרי באוויר. למרות מידותיו הקטנות יחסית, היציבות הזו לא מופרת גם ברוחות חזקות יחסית שהיו בחלק מימי המבחן. במצב רגיל הוא טס במהירות של כ-30 קמ"ש, מצב ה"ספורט" התזזיתי יותר מעביר אותו למהירות מוצהרת של 68 קמ"ש, שזה ממש מהר, וקשה יותר לשליטה
למטיסים מתחילים ממש מוצע מצב טיסה מיוחד שמגביל את הרחפן למרחק של לא יותר מ-30 מטר מהמטיס – בטווח ראייה. בכל מקרה, מומלץ בחום ללמוד לשלוט באייר במצב הרגיל לפני שעוברים למצב ה"ספורט". מצב ה"חזרה לבית" מאפשר לקבוע את גובה השיוט בחזרה, כאשר לדעתנו ברירת המחדל של 30 מטר מוגזמת, וגוזלת זמן וסוללה – מומלץ להוריד לפחות בחצי.
בדומה לטווח הנסיעה ה"מוצהר" של מכוניות חשמליות, גם כאן הפער בין הצהרות היצרן ("תנאי מעבדה" מכנים זאת היצרנים, ומשאירים את התהייה מי לעזאזל מטיס רחפן בתוך מעבדה חוץ מהם?) לבין הטווח בפועל הוא לא זניח. ל-2 קילומטר טווח לא הגענו גם בשטח מאוד פתוח (מדבר יהודה). מצד שני במבחנים במדבר השגנו טווח גדול משמעותית מזה שמצהירה עליו היבואנית בישראל בנדא מגנטיק: רק לאחר שעבר יותר מ-1,300 מטרים האייר החליט שמספיק לו ועשה סימנים של רוצה לחזור "הביתה", לציון ה-GPS שנקבע ממקום המראתו. הטווח היעיל של שידור התמונה נקטע הרבה קודם, והחל ממרחק של כ-700 מטר השידור החל לסבול מ"חורים" וקפיצות, עד לאיבוד כולל של התמונה.
מצב "עקוב אחרי" // צילום: יחסי ציבור
הסוללה בת ה-2,375 מיליאמפר מבטיחה זמן הטסה "מוצהר" של 21 דקות. בפועל, בממוצע שנאסף בכמה הטסות בתנאי מזג אוויר שונים השגנו 17 דקות, וגם זה לאחר צפצופים היסטריים של תוכנת GO4. גם במקרה זה, ברירת המחדל שמזעיקה כשהסוללה מגיעה ל-25% מהמטען שלה, מוגזמת קצת לטעמנו, וניתן אבל לשנותה בתוכנה.
האם המאוויק אייר מקיים את ההבטחה?
במילה אחת: כן. המאוויק אייר מציע חבילה שתספק לגמרי מטיסים שרוצים להיכנס לתחום, ועייפו מרחפנים בגרוש שמצהירים על טווח של 100 מטר ומתרסקים אחרי 50. הוא כולל בתוכו חבילה טכנולוגית מרשימה שתפורה לצרכי המטיס המתחיל והחצי מקצועי, הן בקלות ההפעלה, הן בחיפוי על טעויות אנוש (החיישנים) והן באיכות המרשימה של הצילום.
למאוויק אייר אין את טווח הטיסה והסוללה של המאווייק פרו, ובודאי לא של הפאנטום 4. עם זאת, בעינינו הטווח של האייר יספק לחלוטין את המטיס המתחיל והחצי מקצועי, וגם את חלק מהמטיסים המקצועיים יותר. אם השימוש שלכם ברחפן לא כולל השלכת רימוני גז או צילום מפות אוויר – האייר יספק את הסחורה, ויותר.
יש זולים ממנו בשוק, גם כאלה שמציעים "על הנייר" טווח גדול יותר או חיי סוללה ארוכים יותר. אבל מי שהטיס רחפן או שניים בחייו מבין את ההבדל בין חיקויים סינים מתוחכמים יותר או פחות, לבין הרחפנים של DJI, שנחשבת כיום לחברה הגדולה בעולם לרחפנים לשימושי פנאי. בהיבט של עלות מול תועלת, המאוויק אייר מספק את התמורה. האייר השתחל היטב לנישה שלא הייתה קיימת של רחפנים חצי-מקצועיים, והוא מקבל ציון כולל של 9 פרופלורים (מתוך 10) במבחן שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
