אף שלכל אצטדיוני הכדורגל ברחבי העולם יש מכנה משותף (משטח דשא בעל סימונים אחידים ושני שערים, ומסביבו יציעים), לכל מגרש יש תכונות ייחודיות. לעיתים מדובר בקו מתאר אדריכלי יוצא דופן, לעיתים בפרמטר של גודל או של נגישות הקהל, ואין שני אצטדיונים זהים לגמרי. ובכל זאת, שישה אצטדיונים בפינות שונות של הגלובוס מתגאים במאפיינים מיוחדים כל כך, שלא תמצאו דבר דומה להם בשום מקום אחר.
אם יזדמן לכם להגיע לבלגרד, סרביה, כדאי לכם להרחיק לפרוור העיר ולבקר באצטדיון של ווז'דובאץ, המועדון השלישי והצנוע של הבירה הסרבית. לא בכדי האצטדיון בן 5,000 המושבים נקרא "טרז'ני סנטר" ("מרכז קניות") - הוא באמת ממוקם על גג של קניון. למועדון ולמרכז המסחרי שנושא אותו על ראשו אותם בעלים, והקניון משמש הספונסר הראשי של הקבוצה. מספרים שבימי משחק המקום מושך אליו משפחות שלמות: הגברים, שחפצים לראות כדורגל, עולים אל הגג, ובנות זוגם (או ההפך) מטיילות באזור הקניות.
ליושבי היציעים ב"צ'יירני באלוג", אצטדיון הבית של קבוצת טטרן הסלובקית, מחכה הפתעה ביזארית מסוג שונה לחלוטין. בתוך המגרש המיוחד הזה עוברת מסילת ברזל. כן, לא טעיתם - מדובר בקו רכבת של ממש החוצץ בין משטח הדשא לבין היציע. קורה שרכבת עוברת בו במהלך משחק, ואף מסתירה לאוהדים בשורות התחתונות את המתרחש על כר הדשא. נוסף על גאווה מקומית (איפה עוד יש אטרקציה כזו?), ראשי טטרן בטוחים למדי שהאוהדים פשוט לא יעזו לפרוץ מהיציע לדשא.
גם באצטדיון "מרינה ביי" שבסינגפור לא פשוט לצופה בלתי ממושמע לרדת למגרש מהיציעים. אם בכל זאת יעלה על דעתו לעשות זאת, הוא יצטרך לדלג מעל שני מכשולים - מסלול מרוצים של פורמולה 1 ורצועת מים. האצטדיון נבנה בשנת 1995, והמגרש הצף שלו ממוקם ממש על מי המפרץ. יציע גדול, שתכולתו 30 אלף איש, נמצא דווקא על החוף, מה שמאפשר לצופים הסינגפורים הממושמעים ליהנות ממשחק ומנוף המפרץ בו בזמן.
האצטדיון "מבטחו" שבדרום אפריקה מכיל פי שניים יותר צופים מאשר "מרינה ביי", אך ייחודו לא בגודלם של היציעים, אלא בצורתם, שאין לה אח ורע בעולם כולו. האצטדיון הוקם בשנת 1981, ועד היום לא ברור מה הוביל את מתכננו "לסובב" את היציעים כך שהם כלל לא פונים אל הדשא.
המוזרות האדריכלית הזאת מחייבת את היושבים ביציעים העליונים לעקם את צווארם בניסיון לראות את המשחק, ומסבירה מדוע מארגני המונדיאל שהתקיים במדינה בשנת 2010 העדיפו שלא לשלב את "מבטחו" הוותיק כאחד מאצטדיוני התחרות.
בשונה מ"מבטחו", האצטדיון "בראגה מוניסיפל" נבנה במיוחד לאליפות אירופה, שחלק ממשחקיה נערכו בעיר שבצפון פורטוגל בשנת 2004. המגרש הייחודי הזה נראה כאילו "הוצנח" משמיים אל לב אזור טבעי מסולע. היציעים מקיפים את המגרש רק משני צידיו, ומשני צדדים אחרים הושארה הסביבה הטבעית, לרבות סלעים ענקיים. סלע ענק שכזה נושא על גבו את לוח התוצאות המודרני, מה שיוצר שילוב מיוחד שלא יימצא בשום אצטדיון אחר.
כדור בשמיים ובלוני חמצן
גם המיקום של האצטדיון "הרננדו סילס" בלה פאס, בירת בוליביה בפועל, שונה מכל מה שהכרתם, אבל כאן לא מדובר ביופי חיצוני, אלא בגובה. לה פאס, שנמצאת בגובה של כ־3,600 מטרים מעל פני הים, נחשבת לבירה הגבוהה ביותר בעולם, ולנבחרות האורחות אין ברירה אלא להגיע ולשחק שם, כי הנבחרת הלאומית של בוליביה עורכת בו את משחקיה הביתיים.
היעדר החמצן מתלווה לגובה שמפחיד את האורחים - ובצדק. המארחים שרגילים לגובה דווקא מנצלים את התנאים עד תום: את חלק הארי של הנקודות בתחרויות שונות הנבחרת הבוליביאנית משיגה בביתה מבצרה. לאורחים נשאר רק להשלים עם העובדה שב"הרננדו סילס" איש לא מצליח לרוץ כרגיל ולדאוג לאספקה של בלוני חמצן: בלי החיבור אליהם במחצית, גם השחקנים הכשירים ביותר מתקשים לתפקד במשך 90 דקות.
