סביר להניח שהשם ג'ק גרינוול לא אומר לכם כלום, וזה הגיוני בהתחשב בכך שהאיש הלך לעולמו ב־1942. ולמרות זאת, הקיצוני האנגלי הספיק לעשות לא מעט ב־58 שנות חייו.
הוא שיחק בברצלונה, אימן את הקבוצה, הדריך גם את ולנסיה ואספניול, אבל דווקא כשנסע רחוק רשם את ההצלחה שהפכה אותו לאגדה. ב־1939 הוביל גרינוול את נבחרת פרו לזכייה בקופה אמריקה שנערך במדינה, מה שהופך אותו נכון לכתיבת שורות אלה ולפחות עד 7 ביולי למאמן האירופי היחיד שזכה באליפות דרום אמריקה.
באופן מסורתי, נבחרות דרום־אמריקניות לא פונות למאמנים אירופאים. בארגנטינה ובברזיל אפילו לא פוזלים מחוץ לגבולות המדינה, ותמיד מינו מאמן מקומי לנבחרת; ובאורוגוואי, מלבד דניאל פסארלה בסוף המילניום, תמיד האמינו שמאמן אורוגוואי יוביל אותם להצלחה.
בשאר הנבחרות הגיוון היה גדול יותר, אבל כמעט תמיד העדיפה נבחרת דרום־אמריקנית למנות מאמן מהיבשת. הסיבות לכך ברורות וקשורות להיכרות עם השפה, התרבות, חומר השחקנים וחומר האוהדים. כשאימן את ארגנטינה בגביע העולמי, אמר חורחה סמפאולי ש"לאמן נבחרת דרום־אמריקנית זאת משימה הכי קשה שיש". ריקרדו גארקה, מאמנה הארגנטינאי של פרו, הוסיף: "יש דברים שקורים רק בדרום אמריקה, ולא קל להתמודד איתם".
בקיץ שעבר, לאחר הכישלון היחסי בגביע העולמי, קולומביה החליטה ללכת נגד הזרם. חוסה פקרמן עזב, ובמקומו נחת מי שאימן את נבחרת איראן במונדיאל ברוסיה, קרלוס קיירוש. הוא אמנם נולד במוזמביק, אבל מי שאימן את ספורטינג ליסבון, נבחרת פורטוגל וריאל מדריד, והיה עוזר במנצ'סטר יונייטד, הוא אירופאי לכל דבר ועניין. בכך הפך למאמן השלישי בתולדות הקפטרוס שמגיע מחוץ לדרום אמריקה, והראשון מאז בלגויה וידיניץ' הסרבי ב־1976. "המטרה שלי כאן היא לבחון איפה עוד אפשר להשתפר כדי להשיג תוצאות טובות", הכריז כשהוצג, ומייד הצית דיון מקצועי תרבותי.
שחקני קולומביה מרוצים // צילום: אי.פי.אי
השאלה שנשאלה בקולומביה היא אם מאמן אירופאי הוא יתרון או חיסרון בכדורגל הדרום־אמריקני. תקדימי העבר לא הולידו תשובה חד־משמעית אצל הקפטרוס, וקיירוש התקבל בחשדנות מסוימת. "זה טוב, כי רוב השחקנים שלנו מגיעים מאירופה", הציג בלם העבר חורחה ברמודס זווית אחת. אך מנגד היו שאמרו שהמינוי דווקא יפגע בשחקנים המקומיים, שלא יזכו לתשומת לב שווה.
על כל פלוס היה מי שיהפוך אותו למינוס, אבל כולם הסכימו שהמאמן הפורטוגלי ראוי לקבל הזדמנות להוכיח את כישוריו. ארבעה חודשים וחצי אחרי, יש קולומביאנים הטוענים שקיירוש הוא הדבר הכי טוב שקרה למדינה. בשבעה משחקים תחתיו ניצחה הנבחרת שישה, ובכל הניצחונות שמרה על שער נקי.
בקופה אמריקה עשתה זאת לארגנטינה, לקטאר ולפרגוואי, תוך שהיא מציגה כדורגל מסודר עם ניחוחות לטיניים ומבטיחה את מקומה ברבע הגמר. איבן זמורנו, כוכבה של צ'ילה בעבר, טען השבוע ש"קיירוש נותן לקולומביה אלמנטים אירופיים, שהופכים אותה למועמדת לזכייה".
בינתיים הוא נתן לה מאזן מושלם ונקי מספיגות בשלב הבתים בפעם השנייה בתולדותיה. הפעם הראשונה, ב־2001, הסתיימה בזכייה היחידה של קולומביה בתואר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
