שערים מחצי מגרש הם משהו בלתי נשכח, שיכול ללכת עם שחקן גם שנות דור אחרי הביצוע; לפעמים להגדיר קריירה. עם זאת, אף אחד, אף פעם, לא היה מגדיר את הקריירה העצומה של וויין רוני דרך ביצוע שכזה.
בעצם, אולי למעט אוהדי ווסטהאם יונייטד (אהמ אהמ). פעמיים הוא עשה את זה, פעמיים זה היה מול הפטישים. אבל מלך שערי נבחרת אנגליה בכל הזמנים, עם יותר מ־200 כיבושים וחמש אליפויות בפרמייר ליג, הוא הרבה יותר מטריק כזה או אחר.
ועדיין, כדי לתפוס הרבה כותרות בארה"ב, זה מה שרוני - כיום חלוצה של די.סי יונייטד מה־MLS - היה צריך לעשות. והעובדה שהביצוע מול אורלנדו סיטי היה גם היפה ביותר בשלישיית שערי החצי שלו, כשהוא מסתובב יחד עם כדור תועה, מרים ראש ובנגיעה שולח את זה פנימה מכ־70 מטר(!) - היא עצמה אולי רק הסיבה המשנית לתשומת הלב הגדולה.
כי רוני, שבמפגש קודם מול אורלנדו בישל שער ניצחון דרמטי בתוספת הזמן אחרי שחטף כדור מחצי מגרש ושלח את המסירה גם כמה עשרות מטרים מהשער, הביך את הגנת הקבוצה מפלורידה הפעם גם בתזמון מושלם - ערב שקבוצתו הקדישה למאבק לזכויות להטבא"ק - על זרועו סרט קפטן בצבע דגל הגאווה, וכאלה גם מספרי השחקנים על החולצות.
שוליים רחבים
לאורך כל החודש הזה קבוצות ה־MLS מקדישות משחקים ואירועים מיוחדים למען קידום המודעות למאבק הזה. אולי קצת ציני להגיד, אבל כליגה שעדיין נמצאת בשוליים של הספורט המקצועני בארה"ב (וסיכוי טוב שלנצח תישאר שם), יש צידוק כלכלי/עסקי להצטרף למאבקים חברתיים. ל־NFL, למשל, יש יותר מה לסכן.
אבל שזו תהיה הציניות ושאלו יהיו המניעים מאחורי ההחלטות העסקיות שגופים וארגונים מקבלים - וכולנו נהיה במצב הרבה יותר טוב. כמו כן, ב־MLS משחק כיום הספורטאי המקצוען הפעיל היחיד בארה"ב שהוא גם גיי מוצהר - קולין מרטין, לשעבר שחקן די.סי יונייטד של רוני, כיום מושאל ממינסוטה יונייטד להרטפורד אתלטיק. כשהוא יצא מהארון לפני כשנה, ההתייחסות אליו היתה כאל הכדורגלן הגבר הפעיל הגיי המוצהר היחיד בעולם (מאז יצא מהארון באוסטרליה כדורגלן פעיל נוסף, אנדי בראנן).
קולין מרטין. פורץ דרך // צילום: Getty Images
כשזה הגיע כמה חודשים אחרי ההתבטאות המיליון בסגנון "בלתי אפשרי להיות הומו מוצהר בכדורגל", הפעם מפי אוליבייה ג'ירו, האומץ והחשיבות של פעולות כאלה הם עדיין גדולים וקריטיים. ושער כמו של רוני, שנצפה עשרות מיליוני פעמים בתוך יממה בכל רחבי העולם - כשלגבו המספרים ועל זרועו הסרט בצבעי הגאווה - הוא הרבה יותר מאשר עוד פעולה גדולה של שחקן גדול.
עוד יש לאן להשתפר
וזה אפילו לא כל מה שמדהים בתזמון הזה. כי החודש, בזמן שאירועי גאווה מתקיימים ברחבי העולם, נערך גם גביע העולם לנשים. ויממה לפני שרוני תפס את הכותרות, עשתה זאת כוכבת נבחרת ארה"ב, מייגן רפינו.
כשנשאלה בנוגע לביקור פוטנציאלי בבית הלבן (אם נבחרתה תזכה במונדיאל בצרפת), ענתה בבוז: "פחח… אני לא הולכת לבית הלבן המז***".
מילותיה של מייגן רפינו לא מגיעות משום מקום, כמובן. מדובר בפעילת זכויות אדם קולנית ואמיצה, לסבית מוצהרת בעצמה, שנמצאת במערכת יחסים פומבית עם כוכבת ה־WNBA הענקית סו בירד (היו לזוג הגיי
הראשון על שער ה־"Body Issue" של ESPN בשנה שעברה), שלא עומדת בהמנון ארה"ב אלא אם כן מכריחים אותה, ואם מכריחים אותה, אז היא לא שמה את ידה על הלב ולא שרה את המילים.
ובכלל, מאבקה אינו בהכרח תמיד ממוקד בזכויות הלהטבא"ק. עניינה עם ההמנון האמריקני הוא המשך ישיר למחאה המפורסמת של קולין קאפרניק, הקוורטרבק לשעבר של סן פרנסיסקו פורטיניינרס, שהובילה לכך שלא שיחק עוד בליגה (ה־NFL אף הסכים לשלם לו פיצויים על כך).
אבל גם אם רפינו היא דמות קולנית, הרי את מלוא האימפקט של דבריה, שכוונו כמובן נגד כהונתו של דונלד טראמפ, שלא מתאפיינת בתמיכה מיוחדת בזכויות מיעוטים כאלה ואחרים, לא זכינו לראות. הסיבה? טראמפ לא נגרר למלחמת המילים הזו.
רפינו. המחאה שלה היא המשך ישיר לזו של קולין קאפרניק // צילום: אי.פי
פרשנות אחת לכך שנשיא ארה"ב לא קפץ על ההזדמנות להגיב בצורה בוטה יותר לנושא, היא אולי כי נבחרת ארה"ב בכדורגל נשים היא "דארלינג" בתרבות הספורט האמריקנית.
אבל פרשנות אחרת היא שהוא פשוט לא חשב שכדורגלנית היא "דג שמן מספיק" ברמת החשיפה, החשיבות, ומעל לכל - ההון הפוליטי שיכול לצאת לו מזה (נזכיר כמובן שבניגוד לקאפרניק, היא לא שחורה).
ואם כוכבת מוצלחת שמקללת את הבית הלבן ולא עומדת/שרה בהמנון, בזמן שהיא לובשת את המדים הלאומיים, ורגע אחרי שכבשה צמד שהעלה את ארה"ב לרבע הגמר מול המארחת צרפת (שישי, 22:00), היא לא סיפור מדליק מספיק כדי לגרום לטראמפ לקפוץ אל תוך ויכוח מילולי, כנראה כדורגל נשים עדיין לא מקבל די חשיפה.
במילים אחרות: לרפינו ולכולנו יש עוד הרבה עבודה לעשות, על המגרש ומחוצה לו. ולקבל עזרה מוויין רוני אף פעם לא מזיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו