השוער. במדריך הכדורגל להופעת בכורה, תחת הקטגוריה שוער, מופיע סיפורו של סטפנו טוראטי. שוער ססואולו בן ה־18 קיבל צ'אנס בהיעדרו של אנדראה קונסילי, ביובנטוס סטדיום, מול האלופה בשמונה השנים האחרונות, ונתן הצגה. הוא אמנם ספג פעמיים, אבל הציל לא מעט, זכה לתשבוחות ועשה בגיל צעיר צעד ראשון ומבטיח.
הופעת הבכורה של דייויד מרטין, לעומת זאת, לא מופיעה במדריך הזה. היא מגיעה בכלל מסיפורי האגדות. כי אצלו, הצעד הראשון היה עולם ומלואו. פציעה של לוקאש פביאנסקי ויכולת רעה של אדריאן הובילו את מנואל פלגריני להעניק לשוער בן ה־33, נווד ליגות נמוכות (Journeyman באנגלית), הופעת בכורה בפרמייר ליג מול צ'לסי, בסטמפורד ברידג'. מרטין, כך סיפר, לא אכל ביומיים שקדמו למשחק מרוב התרגשות. שנים חיכה לרגע הזה, והרגע הגיע במדי הקבוצה שאביו, אלווין מרטין, שיחק בה במשך 21 שנים.
על אף ההתרגשות, דייויד שמר על שער נקי וסידר לפטישים ניצחון חוץ חשוב. בשריקת הסיום מיהר השוער לאביו, שהמתין ביציע, והשניים בכו זה על כתפו של זה; "לא אמרנו כלום, פשוט נהנינו מהתחושה העילאית".
טוראטי עוצר את רונאלדו. פרמיירה חלומית // צילום: אי.אף.פי
השחקן. משהו בתווי הפנים של רוקה סנטה קרוס תמיד היה מחשיד. האף השפיצי יתר על המידה, עצמות הלחיים המשורטטות, החיוך הממזרי, כל אלה רמזו שהאיש הזה מסתיר משהו. שלא לדבר על השיער הגולש, הגוף האתלטי כל ימות השנה והשיניים הצחורות באופן טבעי. אם זה לא היה מופרך ברמה קיצונית, אפשר היה להאמין שהחלוץ הפרגוואי הוא לא אחר מאשר פיטר פן עם נעלי פקקים.
לפי השבוע האחרון, לא בטוח שההשערה הזאת כל כך מופרכת. אחרי רביעייה בקלאסיקו של פרגוואי מול סרו פורטניו, חלוץ אולימפיה כבש שער ניצחון מול קפיאטה ואתמול הוסיף שלושער מול ספורטיבו סן לורנסו שהציב את קבוצתו במרחק נקודה מאליפות. הוא חד וזריז כמו פעם, ונראה בדיוק כפי שנראה במדי באיירן מינכן לפני 20 שנה כשהעולם התכונן לבאג 2000. בתעודת הזהות כתוב שהוא בן 38, אבל משום מה לא כתוב במקום הלידה: ארץ לעולם לא.
הגול. במקרה של רד בול לייפציג, רק תבחרו. הסבסוב של פטריק שיק, הפצצה של מרסל סביצר או הסיומת של טימו ורנר ב־2:3 על פדרבורן. הכל היא עושה הקבוצה הזאת - מתפרצות, הגבהות, חופשיות, בעיטות מרחוק ונגיחות מקרוב - מגוון שכולל 29 גולים שנפרסים על פני שבעה משחקים אחרונים בחלוקה שכוללת בין היתר שמינייה, שישייה ושתי רביעיות.
טימו ורנר. מי יצליח לעצור אותו? // צילום: איי-אפ-פי
נדמה שלייפציג, הקבוצה הכי התקפית בליגה הגדולה היחידה שבה כל הקבוצות סופגות בממוצע יותר משער למשחק, הבינה שבבונדסליגה כל המרבה הרי זה משובח. לספוג היא תספוג, כולם סופגים, ולכן אין ברירה אלא לכבוש יותר מאחרים. כרגע, הקבוצה של יוליאן נגלסמן עושה זאת מצוין, ולראיה שבת. היא הובילה 0:3 תוך 26 דקות ואז דיממה מנוע עד למשחק הבא. בזמן שנותר היא ספגה פעמיים, מודעת לכך שאצלה הפלוס תמיד יעלה על המינוס.
המאמן. במחוזותינו, ג'ולן לופטגי הוא קודם כל ולפני הכל מאמן סביליה הנבל שלא משתף את מונאס דאבור בליגה. הרבה לפני שהוא האיש שגרם לכך שיפוטר מאימון נבחרת ספרד דקות לפני פתיחת המונדיאל ברוסיה ואז פוטר מריאל מדריד אחרי חודשיים וחצי בתפקיד, פה, אצלנו, בפרובינציה, הוא מאמן הזיה שלא נותן לדאבור, רכש 15 המיליון, צ'אנס בקבוצה שמשחק ההתקפה שלה תקוע כמו פלאפל בלי מיץ. כזה הוא בשבילנו, חסר מושג במקרה הטוב, רשע במקרה הרע. בספרד, אגב, הוא המאמן שנמצא במקום השלישי, מרחק נקודה מבארסה וריאל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
