המאמן. כמו שאדם ינסה להצחיק אם יגידו לו חזור ואמור שהוא מצחיק, כך גם אדם ינסה להיות פפ גווארדיולה אם יגידו לו מספיק פעמים שהוא פפ גווארדיולה. וקיקה סטיין, בלי עין רעה, שמע השבוע שהוא יותר גווארדיוליסטה מגווארדיולה, יותר קרויפיסטה מקרויף ויותר ברצלונה מבארסה - למרות שאין הוכחות חותכות לכך.
כל מי שהתאמן תחתיו, בין אם זה בלוגו הקטנה או בבטיס הבינונית, נשבע שהמאמן בן ה־61 מחזיק את סט היכולות שיכול להפוך את אלופת ספרד לגדולה שוב. כל מי שמכיר את פועלו סבור שהוא יכול להשיב לה את שאיבדה תחת ארנסטו ואלווארדה: הזהות האמיתית שלה.
וכך, עם תדמית שדבוקה לו למצח חזק יותר מקעקוע, סטיין לא יכול היה לספק דבר אחר מול גרנאדה: 1,005 מסירות ו־82% החזקה בכדור, מספרים שלא נראו בקאמפ נואו מאז בארסה של פפ ב־2011, וניצחון 0:1 משער של ליאו מסי - משהו שלא נראה מאז, בערך, החודש שעבר. ועכשיו, בין שירצה בכך ובין שלא, סטיין חייב להמשיך באותה הצורה. תצוגת הווינטג' הגווארדיולית הזאת הפכה אותו שבוי בתדמיתו, היא תאלץ אותו לשחק כך בכל משחק, מול כל יריבה בכל מגרש. מול גרנדה בבית זה עבד, אבל יהיה מעניין לראות מה יקרה כשברצלונה תצא מאזור הנוחות שלה, למשל המסטאייה של ולנסיה בשבת.
התסרוקת. השיער, עבור כוכבי הכדורגל, הוא לעיתים מקור מצוין להצהרה. אם מביאים בחשבון שכולם לובשים את אותם בגדים, לפעמים הדרך היחידה להכריז "אני בא לתת הופעה" היא באמצעות הבלורית. כך, למשל, אמר וביצע יונתן כהן, שעלה למשחק העונה עם צמות א־לה ריהאנה וסיפק צמד גדול; רונאלדו הברזילאי הגיע למונדיאל 2002 עם משולש על המצח "כדי שלא ידברו על הפציעה ברגליים" וסיים את הטורניר עם הגביע, ואפילו ליאו מסי השמרן חמצן והתפרע לפני יומולדת 30.
רונאלדו והתסרוקת החדשה. לוק חדש, שיאים חדשים // צילום: אי.אף.פי
ועכשיו, תור כריסטיאנו. הפורטוגלי מטפח רעמה, שאותה ארגן תחילה בקשת, והחל ב־1.1.2020 אסף אותה לקוקו בלוף. אולי הוא מאמין שזה יפה, מה שפחות סביר, ואולי הוא מצהיר - שנה חדשה, לוק חדש, שיאים חדשים. וזה כבר יותר סביר, מכיוון שרונאלדו צומח במקביל לשיער שלו. בשבעת המשחקים האחרונים הוא כבש 11 שערים, ומאז שהציג את הקוקו חגג שלושער ראשון במדי יובה, הוסיף גול מול רומא וצמד מול פארמה. יש שיטענו שהיכולת הזאת הזה נובעת משגרת אימונים סיזיפית, מנטליות נדירה וכישרון יוצא דופן, אבל אולי - רק אולי - הכל בראש.
הגול. כל ההתרחשות לאחר השער של מוחמד סלאח היתה התרחשות של גול ניצחון - חולצה, ריצה, קהל, אקסטזה. אלא שזה לא היה גול ניצחון, זה היה גול של 0:2. והמשמעות של הגול הזה היתה גדולה מניצחון. כי השער הזה של המצרי, מבישול של אליסון, כמו שחרר את ליברפול מחבלי החרדה. אם עד אותו רגע אוהדיה עוד חששו שיונייטד תשווה ותתחיל מפולת כישלונות, שבסופה 30 שנים של ציפייה יתקפלו לתוך האכזבה הגדולה מכולן, להתפרקות קולוסלית - אחריו הם הפנימו שאין כוח בעולם שיעצור את המכונה של יורגן קלופ. אחרי השער הזה הם אפילו פצחו בשירת "אנחנו הולכים לזכות בליגה".
השחקנים והמנג'ר הגרמני לא יודו בכך, כמובן, אבל ההתרחשות שאחרי השער הזה היתה שונה מכזו של 0:2 מול יריבה במרחק 30 נקודות. אולי זאת היתה יריית הפתיחה להקפת האליפות, שבה סלאח ואליסון ירוצו סביב אנפילד, ללא חולצה, באקסטזה מוחלטת.
השחקן. ליון ספגה הרבה ביקורות על ההתנהלות הרדומה שלה בקיץ האחרון, אבל יכול להיות שדווקא אז השיגה את חתימת חייה. כי באותם חודשים חמים היא הושיבה את ריאן שרקי והחתימה אותו על חוזה מקצועני ראשון. שרקי היה אז בן 15, ובסוף השבוע הוא הטיס את ערכו לגבהים חדשים. בשלב 32 האחרונות של הגביע, מול נאנט, הנער בן ה־16 וחמישה חודשים פתח בפעם השנייה בהרכב, כבש צמד, בישל פעמיים, סחט פנדל, והוכיח שכגודל הציפיות כך גודל ההתלהבות.
זה קרוב לעשור ליון מלטשת את היהלום הצרפתי ממוצא מרוקני, מתוך אמונה שדבר כמותו לא היה אצלה מעולם - אפילו שהוציאה ממחלקת הנוער שלה את בנזמה, בן ארפה, ונביל פקיר - ועוד לפני שתכננה עבורו את המסלול להצלחה, הילד עלה עליו והמריא.
