אין לה מסורת כמו לקבוצות הגדולות באירופה, היא חסרה את הגב הכלכלי של האימפריות החדשות, לא תמצאו אצלה כוכבי ענק או תקציב יוצא דופן, ולכן עולה השאלה מה סוד הקסם שהביא את אטאלנטה לשמינית גמר ליגת האלופות (הערב מול ולנסיה) בהשתתפות הראשונה שלה אי פעם במפעל היוקרתי באירופה.
יש שיגידו שהתשובה טמונה בבית הנוח שקיבלה - כזה ששבע נקודות בשלושת המשחקים האחרונים בו והפרש שערים שלילי הספיקו למקום ב־16 האחרונות - אבל ברור שיש פה הרבה יותר מזה. לקבוצה מברגאמו מאמן מצוין - ג'יאן פיירו גספריני, שמדריך אותה מאז 2016, סגל שחקנים מוכשר ומחובר, ובעיקר סגנון משחק התקפי שהפך אותה לקבוצה הפורייה ביותר באיטליה עם 63 שערים ב־24 מחזורים.
כנראה הנתון האחרון מסביר הכי טוב איך אטאלנטה הגיעה לפה, אבל יש עוד מספר ששווה להתעכב עליו ויכול להסביר מדוע היא צפויה להישאר לעוד שנים רבות. 103. זה מספר השחקנים ששייכים היום לאטאלנטה. מדובר במספר הגבוה ביותר בעולם, ולהלן החלוקה: 22 שחקנים בקבוצה הבוגרת, 27 בקבוצה עד גיל 19 ועוד 54 שחקנים מושאלים.
דו"חות על 4,400 שחקנים
מבין המושאלים עשרה משחקים בסרייה אה, וכל השאר פזורים ברחבי היבשת. לגבי הגילים שלהם: 34 בני 23-20 ו־17 נוספים מתחת לגיל 20. במילים אחרות, לאטאלנטה מאגר שחקנים כמעט אינסופי, שמתוכו היא יכולה לחזק את הקבוצה הראשונה או למכור לקבוצות אחרות ובכך להגדיל את קופתה.
"אנחנו כמו מלקטי פטריות - קמים מוקדם כדי למצוא את הסחורה הטובה", הסביר ראש מערך הסקאוטינג, מאוריסיו קוסטנצו, שרואה במציאת כישרונות את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקבוצות הגדולות באיטליה ובאירופה.
גספריני. גם לו יש חלק בהצלחה // צילום: אי.פי.אי
לאטאלנטה אין משאבים גדולים, וכמו כל קבוצות הסרייה אה, למעט יובנטוס, אין לה גם קבוצת מילואים. לכן, היא אוספת ומשאילה בכמויות - כל עוד זה מותר כמובן. רק לאחרונה אמר נשיא אופ"א, אלכסנדר צ'פרין, ש"צריך לבחון הגבלות של השאלות", ובלי לציין את שמה של אטאלנטה הוסיף: "למשל, יש קבוצה באיטליה עם 103 שחקנים".
מדובר במספר קיצוני לכל הדעות, וכדי להגיע אליו מחזיקה הקבוצה ברשת סקאוטים שפזורים החל מחבל לומברדיה שבאיטליה ועד לאקוודור וגמביה. לטענת קוסטנצו, בשנה שעברה בחנה הקבוצה דו"חות וסרטונים של 4,400 שחקנים שונים, שמהם בחרה את המובחרים לפי קריטריונים של אתלטיות, קבלת החלטות, טכניקה ועוד.
דז'אן קולוסבסקי כמודל
מבט על הסגל הנוכחי אולי לא מבליט את איכות הסקואטינג. השחקנים המובילים של אטאלנטה הגיעו אחרי כמה שנים בקבוצות בדרג בינוני - פאפו גומס שיחק בקטאניה, יוסיפ איליצ'יץ' היה בפיורנטינה ודובאן ספאטה עבר באודינזה ובנאפולי - בעוד רבים אחרים הובאו מליגות קטנות ושווקים נידחים יותר.
את איכות הפינצטה של אטאלנטה ניתן לראות דרך המושאלים והצעירים. הקבוצה עד גיל 19 שזכתה אשתקד באליפות ומוליכה את הטבלה בעונה הנוכחית מייצגת את העתיד המקצועי של המועדון, בזמן שהמושאלים הפזורים באירופה את העתיד הכלכלי.
את דז'אן קולוסבסקי, למשל, אטאלנטה גילתה בפולין כשהיה בן 17, רכשה בכסף קטן, השאילה לפארמה, ובינואר מכרה אותו ליובנטוס תמורת כ־40 מיליון יורו. ככה עושים היום עסקים. "קולוסבסקי הוא המודל, אבל זה לא אומר ששחקנים לא יכולים להתפתח אצלנו", הבהיר השבוע קוסטנצו כשהציב מטרות לעתיד. "אנחנו רוצים להמשיך להדהים את העולם", הוסיף, "ולהוכיח שעבודה קשה מביאה תוצאות טובות".
עם עובדות קשה הרי להתווכח, ואטאלנטה בהחלט מדהימה ועוד יותר - משיגה תוצאות מדהימות. לפי דרך הפעולה שלה ותוכניות העתיד של קוסטנצו, גספריני ונשיא המועדון אנטוניו פרקאסי, לא מן הנמנע שמה שאנחנו רואים עכשיו הוא רק ההתחלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
