קשה להאמין שיש באינטר שחקן שרוצה לנצח הערב את ריאל מדריד יותר מאשר ארתורו וידאל. מובן שכל השחקנים רוצים שלוש נקודות שישאירו את העונה האירופית של הנראזורי בחיים, אבל הצ'ילאני לא רק רוצה. הוא חושק בניצחון הזה, מפנטז עליו, חייב אותו.
לווידאל יש את הסיבות שלו. הראשונה מקצועית ותלויה כאמור בחשיבות המשחק הערב, ולה יש להוסיף את הבאות: בשנתיים האחרונות שיחק בברצלונה ונקשר למועדון הקטאלוני, בעבר נכווה על ידי הבלאנקוס כשחקנה של באיירן מינכן, והערב הוא יכול להפוך לשחקן היחיד בהיסטוריה שכובש מול אלופת ספרד במדי שלוש קבוצות שונות (כבש בבאיירן וביובנטוס).
במידה רבה, אפשר לומר שאחרי 13 משחקים מול ריאל מדריד במגוון קבוצות ומסגרות, וידאל שונא את הבלאנקוס מעמקי נשמתו. מעניין, פעם זה היה הפוך. לפי הביוגרפיה שכתב ניקולאס אולאה, וידאל גדל כאוהד ריאל מדריד. בספר שנקרא "וידאל - הסיפור שלו" ישנו פרק שנקרא "הדרך למדריד", שם מופיעות עדויות של חברים, מאמנים ומכרים שמספרים על החלום של הצ'ילאני. וידאל, כך כתוב, העריץ את איבן סמוראנו ורצה ללכת בעקבותיו.
"הוא תמיד אמר לי שהשאיפה שלו היא לשחק בריאל", סיפר ניקולאס פיסארו, האפסנאי של קולו קולו, וב־2011 - כשחתם ביובנטוס - וידאל אף אמר זאת במילותיו. "המעבר ליובה הוא עוד צעד בדרך לריאל", הכריז כשהגיע לטורינו, ונאלץ להתנצל מייד. חבריו מספרים שהשאיפה ללבוש לבן היתה אמיתית וחזקה, וב־2014 כמעט הגיע לשם לפי פרסומים בתקשורת, אלא שפלורנטינו פרס בחר בטוני קרוס והשידוך לא צלח. מאותו הרגע, כפי שאומר הפתגם, התברר לווידאל שהמרחק הכי קצר בעולם הוא זה שמפריד בין אהבה לשנאה.
הקרקע שוב מבעבעת
המפגש הראשון מול הבלאנקוס באותה תקופה רגישה דווקא עבר חלק מבחינת וידאל. קשרה של יובה היה מצוין בצמד המפגשים מול ריאל בחצי גמר ליגת האלופות 2015, וגם ניצח.
היו אלה השניים הבאים מול ריאל, כשחקן באיירן מינכן, שליבו את השנאה. ברבע הגמר ב־2017 הוא חווה מגוון רגשות כשבמשחק הראשון כבש והחמיץ פנדל בהפסד 1:2, ובגומלין הורחק ביתרון 1:2 לפני שקבוצתו נוצחה בהארכה 4:2 אחרי כמה החלטות שיפוט גבוליות. וידאל כעס מאוד וצייץ: "שוד כזה לא יכול להיות בליגת האלופות". שנה אחר כך הוא זעם על פנדל מפוקפק שאפשר לריאל לעבור את קבוצתו לשעבר יובנטוס ברבע הגמר, ניצחון שסידר לו עוד מפגש עם הבלאנקוס בחצי.
הצ'ילאני הפצוע אמנם לא שיחק, אבל היה פעיל מאוד ברשתות. "את הנקמה מגישים קרה!" צייץ לפני המשחקים, וכשיד של מרסלו ברחבה נעלמה מהשופט הוסיף; "עוד פעם, פנדל מ#$#$ין!". בשני המקרים ריאל המשיכה הלאה, ווידאל נשאר עם התחושה שקבוצתו של זידאן מנעה ממנו פעמיים, ולא בצדק, זכייה ראשונה באלופות.
עם המטען הזה הגיע לפני שנתיים וידאל לברצלונה, מעוז השנאה לריאל. בתקופה שלו בקאמפ נואו הוא צבר חוויות נוספות, ולפני שלושה שבועות דאג לחמם היטב את האווירה כשאינטר התארחה באצטדיון על שם אלפרדו די סטפאנו; "אני אשחק מולם כאילו אני עדיין שחקן ברצלונה ואני מקווה לנצח ולחגוג עבור אוהדי ברצלונה". לצערו זה לא קרה. אינטר הפסידה 3:2 והוא היה רחוק משיאו. אוהדי הבלאנקוס ניצלו זאת כדי להקניט ולעקוץ, מה שמביא אותנו למשחק הערב כשהקרקע שוב מבעבעת. אולי מול ריאל פצועה וחסרה, הצ'ילאני יצליח סוף סוף להגיש לאהובתו לשעבר נקמה קרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
