את התקופה הזאת של השנה - חודש דצמבר בואכה משחקי חג המולד בפרמייר ליג - מכנים באנגליה "עונת הציד". במקרה הזה הציידים הם בעלי המועדונים, והקורבנות הם המנג'רים. הנה, למשל, השלל של העונה שעברה. ארסנל ואברטון הביאו את מיקל ארטטה וקרלו אנצ'לוטי במקומם של אונאי אמרי ומרקו סילבה, ז'וזה מוריניו בדיוק התיישב על הספסל שפינה מאוריסיו פוצ'טינו בטוטנהאם, ווטפורד נפרדה מקיקה סאנצ'ס פלורס והביאה את נייג'ל פירסון ובווסטהאם אמרו להתראות למנואל פלגריני והנחיתו את דיוויד מויס.
זה, פחות או יותר, הממוצע השנתי של עונת הציד. חמישה מאמנים מפוטרים בחמישה מועדונים שונים בחודשים נובמבר-דצמבר מייצגים את השגרה, לכן מה שקרה ב־2020 - אך ורק פיטוריו של סלאבן ביליץ' מווסט ברומיץ' ומינויו של סם אלרדייס - מייצג סטייה סטטיסטית חדה שדורשת בדיקה.
נכון לרגע זה, בערך שליש עונה בתוך 2020/2021, פוטרו בחמש הליגות הגדולות יחד 14 מאמנים בלבד. הבונדסליגה, בחסות שאלקה שכבר פיטרה שלושה כאלה, מובילה עם שישה מפוטרים. בצרפת פוטרו חמישה, באיטליה שניים, ובספרד פוטר רק מאמן אחד – אוסקר גרסיה, שסיים את דרכו בסלטה ויגו והוחלף על ידי אדוארדו קואודט.
מדובר במספרים היסטוריים. לשם השוואה, אלה המספרים של העונה שעברה: תשעה מפוטרים באנגליה, תשעה באיטליה, שבעה בגרמניה, שישה בספרד, וארבעה בצרפת. סך הכל 35 מאמנים מתחילת העונה ועד לסיום השנה האזרחית, 21 יותר מהעונה. נגיף הקורונה היה אכזרי מאוד כלפי השחקנים, האוהדים, בעלי הקבוצות וכמעט כל אחד בכדורגל, חוץ מהמאמנים. כש־2020 תסתיים בקרוב, היא גם תספר שהיתה זאת השנה שבה פוטרו הכי מעט מאמנים אי פעם.
סבלנות שווה כסף
הסיבה המרכזית לכך היא כמובן נגיף הקורונה, ששינה לחלוטין את חוקי המשחק. הכדורגל החדש, נטול האוהדים ביציעים, הוביל לירידה של בין 20% ל־50% בהכנסות של המועדונים. לפטר מאמנים עולה הרבה כסף, ולכן קבוצות לא ממהרות לעשות זאת. אברטון חשפה לאחרונה שפיטורי מרקו סילבה עלו לה 6.6 מיליון ליש"ט, ובשלב מסוים טוטנהאם שילמה במקביל גם למוריניו וגם לפוצ'טינו.
בימים כאלה מעטים המועדונים שיכולים להרשות לעצמם תשלום כפול או תשלום פיצויים, ומלבד פ.ס.ז' שפיטרה את תומאס טוכל כי אינה מוטרדת מהמשבר הכלכלי, הרוב הגדול של המפוטרים נשלחו הביתה כי למועדונים באמת שלא היתה ברירה. אפשר לשער שבכל עונה אחרת היו מפוטרים רבים נוספים – מיקל ארטטה בארסנל, למשל – אבל יש רושם שהקרדיט שמקבלים מאמנים בעונה הזאת גדול יותר מבעבר.
הקרדיט הזה הוא לא על בסיס כלכלי בלבד. באנגליה חקרו את העניין וגילו שדווקא בתקופות משבר כמו זאת הנוכחית, מנהלים ומאמנים משפרים את העבודה שלהם בצורה משמעותית והופכים לדמויות מפתח. החל ממלחמת העולם השנייה ועד לחורף הקשה של 1963, שני אירועים שעצרו את הכדורגל, היו אלה המאמנים שהנהיגו את התמודדות עם המצב והחזרה לשגרה. גם הפעם, מועדונים רבים מאמינים שלאיש על הקווים תפקיד חשוב מהרגיל.
הנסיך עבדולה, הבעלים של נועלת הטבלה שפילד יונייטד, הסביר השבוע שהמנג'ר כריס וויילדר חסין פיטורים כי "הוא הבנאדם המתאים ביותר להוציא את הקבוצה מהמצב שאליו נקלעה". בכלל, נדמה שהמאמנים זוכים להרבה כבוד והערכה על העבודה שלהם בתקופה הקשה הזאת. על מסיבות העיתונאים בזום, האימונים הארוכים והמסובכים והניסיון להחדיר בשחקנים מוטיבציה במגרשים ריקים מאדם. במידה רבה אפשר לומר שהיום, יותר מבכל נקודת זמן לאורך ההיסטוריה, מאמנים מקבלים זמן רב לעבוד ולתקן. לאלה אפשר להוסיף את היעדר הקהל ביציעים, עניין שמוריד בצורה דרמטית את הלחץ על הבעלים לפטר, והנה הסיבות להישרדות הארוכה מאוד של המאמנים.
בשבועות האחרונים אתרי הכדורגל באירופה נכשלו כמעט כולם במשחק הניחושים הקבוע: איזה מאמן יפוטר עד לסוף השנה. באנגליה סימנו את ארטטה, וויילדר, סטיב ברוס וגרהאם פוטר, באיטליה את מרקו ג'יאמפאולו ובספרד את מיצ'ל. נכון לכתיבת אלה, כולם בדרך לשרוד את 2020 בתפקידם ולקבל צ'אנס להציל את המצב בשנת 2021. ריצ'ארד ביוואן, יו"ר ארגון המאמנים האנגלי הסביר: "המאמנים הם אלה שהדביקו את הקבוצה בימים הקשים האלה והיו הפנים של המועדונים. בעלי הקבוצות מבינים שבמשבר הזה שפגע בהם כלכלית, אין ברירה אלא לסמוך על המאמנים יותר מתמיד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
