בחודש שעבר, ב־27 בספטמבר, ציינו בהתאחדות האורוגוואית 33 שנה לבכורה של אוסקר וושינגטון טאבארס כמאמן הנבחרת.
זה קרה מול אקוודור בטורניר שנערך בפרגוואי ב־1988, והנבחרת התכולה ניצחה 1:2 משערים של גוסטבו דאלטו וחוסה הררה. מאז, בשתי קדנציות שונות, הפך המאמן בן ה־74 לפנים של נבחרת אורוגוואי. הוא המאמן בעל הקדנציה הארוכה ביותר בנבחרת אחת, היחיד שעמד על הקווים ביותר מ־200 משחקים (כרגע 225) באותה נבחרת, ורשימת ההישגים שלו היא בלתי נגמרת.
ב־2011 הוא הוביל את אורוגוואי לזכייה בקופה אמריקה לראשונה מאז 1995, ב־2010 לחצי גמר מונדיאל לראשונה מאז 1970, ב־2012 למשחקים האולימפיים לראשונה מאז 1928, ועוד ועוד ועוד. כעת, אחרי התבוסה 0:3 לארגנטינה בתחילת השבוע וכשברזיל מחכה הלילה באמזונס, יש שטוענים שטאבארס צריך להיות הראשון ללכת.
"רציני, אבל לא מצליח"
הנתונים הדמוגרפיים של אורוגוואי ידועים. מדינה בת 3.5 מיליון תושבים, שנדמה שמחזיקה ב־5 מיליון כדורגלנים ושזכתה בשני גביעי עולם וב־15 גביעי קופה אמריקה, והביאה לעולם כמה מהכוכבים הגדולים של המשחק.
טאבארס, שחזר לקדנציה שנייה ב־2006 ולמעשה מנהל את כל שדרת הכדורגל במדינה, חתום על כמה הישגים שאי אפשר להתעלם מהם. הוא החזיר את הסלסטה לגביע העולמי ב־2010 והוביל אותה עד לחצי הגמר, כשבשני הטורנירים הבאים בברזיל וברוסיה אורוגוואי גם כן המשיכה לנוקאאוט.
היו גם הזכייה בקופה אמריקה ב־2011 וחצי גמר גביע הקונפדרציות ב־2013, ועד כמה שזה נשמע מרשים, יש שטוענים שזה עדיין לא מספיק. "הקדנציה של טאבארס מוצלחת בשביל נבחרת כמו האיטי, לא עבור נבחרת אורוגוואי", תקף חואן רמון קראסקו, מאמן מקומי, "זכינו איתו רק בקופה אמריקה, וכבר עשר שנים שאנחנו מפסידים בהכל. הוא מאמן רציני, אבל לא מאמן מצליח".
מוקדמות המונדיאל הנוכחיות הציתו מחדש את הדיון לגבי היכולת של טאבארס להצעיד קדימה את מה שמוגדר "דור הזהב", וכולל שחקנים כמו סוארס, קבאני, ואלוורדה, גודין, חימנס, מוסלרה ואחרים. אורוגוואי אמנם מדורגת במקום הרביעי, שמוביל אוטומטית לגביע העולמי, אבל להוציא ניצחון 0:3 על קולומביה בחוץ היא היתה רחוקה מלהרשים.
שלושה משחקים סיימה הסלסטה בתיקו 0:0, מול אקוודור פיגרה 0:4 אחרי 75 דקות, ואחרי 11 מחזורים מאזן השערים שלה הוא 13:13. המכה האחרונה, הפסד 0:3 מוחץ מול ארגנטינה בבואנוס איירס, זעזעה את המערכת בצורה משמעותית. "זה היה הפסד כואב ומכאיב", הודה טאבארס, שספג ביקורות רבות על ניהול המשחק. הנבחרת שלו נעלמה אחרי 30 דקות ראשונות טובות, החילופים לא היו מוצלחים והבחירה בשלושה בלמים לא הוכיחה את עצמה.
קטן מול הגדולות
מעבר לזה, המאמן לא הצליח לדרבן את שחקניו, שהציגו אדישות לא אופיינית וסיימו את המשחק מבלי שקיבלו אפילו כרטיס צהוב אחד. אולם מעל לכל, מה שהפריע לאנשי התקשורת ולאוהדים המקומיים היו הדברים שאמר המאמן בסיום ההפסד: "הגיע הזמן שכולם יסתמו את החורים שלהם, במיוחד את הפה, אנחנו צריכים להמשיך לעבוד ולנסות להביא תוצאות".
התרגום לעברית לא מבהיר את חומרת הדברים, אבל טאבארס השתמש בשפה גסה, והמאזינים נעלבו. העיתונאי אורלנדו פטינאטי כתב בתגובה: "לא להאמין שהוא דיבר ככה במסיבת עיתונאים. ההתאחדות צריכה לדרוש ממנו שיתנצל או שיתפטר". עיתונאי אחר כתב: "הדברים שלו הם חוסר כבוד לעם האורוגוואי, ההתאחדות צריכה לטפל בזה".
במקביל, אוהדים רבים פשטו על הרשתות החברתיות בביקורות על המאמן הוותיק, שהפך לדמות נלעגת. הוא מוצג כמאמן מיושן שאינו מסוגל לממש את הפוטנציאל של הסגל הקיים ולספק הישגים אמיתיים, למעט הקופה של 2011, ולכזה שלא מצליח להתמודד עם הנבחרות הגדולות ביבשת. מול ארגנטינה המאזן שלו עומד על שני ניצחונות ב־13 משחקים, ומול ברזיל על אפס ניצחונות בתשעה משחקים.
"בסופו של דבר, אף אחד לא זוכר את המוקדמות, צריך להגיע למונדיאל", אמר טאבארס לקראת המשחק הלילה מול הסלסאו, שהפסד בו עלול להוריד את אורוגוואי למקום החמישי. לפי הדיווחים, המאמן יחזיר ל־11 את אדינסון קבאני ולואיס סוארס זה לצד זה, וגם רודריגו בנטנקור ישוב אחרי הרחקה למרכז המגרש.
הלחץ על טאבארס גדול. סביר להניח שאורוגוואי תגיע לקטאר - היא מספיק טובה וכבר העפילה פעמיים דרך הפלייאוף בקדנציה הנוכחית שלו - אבל פוחתים האנשים במדינה הקטנה שמאמינים שהוא מסוגל להוביל את הנבחרת ליותר מזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו