כשנוטינגהאם פורסט גברה 0:1 על ליברפול במחזור הרביעי אף אחד לא ייחס חשיבות למנצחת. הסיפור היה המארחת באנפילד, שהפסידה לראשונה תחת ארנה סלוט. נכון להיום, בדיוק אחרי חצי עונה, זה גם הפסד הליגה היחיד שלהם. אם הערב פורסט תשלים דאבל עונתי על המייטי רדס, היא תהיה הסיפור. אף אחד לא יהיה מופתע, אבל כולם יתפעלו ממנה ויבינו שיש כאן משהו מיוחד.
עם הפציעה של בוקאיו סאקה שפגעה אנושות בארסנל, הדעיכה של צ'לסי והקריסה של מנצ'סטר סיטי, נוטינגהאם היא אולי התקווה האחרונה למי שלא רוצה לראות את ליברפול לוקחת אליפות. ב־20 המחזורים הראשונים היא צברה 40 נקודות, בדיוק כמו לסטר בזכייה ההיסטורית שלה ב־2016.
אז נכון, לסטר ההיא נהנתה מעונה גרועה של כל הגדולות ולא היה לה את סלאח בשיאו על הראש, אבל כשגדולי ליברפול בעבר, ג'יימי קראגר ומייקל אואן, נתקלו בנתון הזה, נפל להם האסימון - עוד ניצחון על סלוט, ויש מאבק.
לפני שמתרגשים מפורסט, צריך לשים את זה על השולחן - היא לא סיפור סינדרלה גדול כמו לסטר. בעוד השועלים שילמו 18 מיליון פאונד בלבד על ההרכב שהביא אליפות, האדומים הם בזבזנים כרוניים שהשקיעו סכום גבוה פי 20 על רכש בשנתיים וחצי מאז שחזרו לפרמייר ליג. בשנתיים הקודמות הרכש הבלתי פוסק לא הניב תוצאות, אבל לבסוף הקבוצה מצאה את האנשים הנכונים שידחפו אותה קדימה.
קבוצות שעולות ליגה סוחבות איזשהו חוב מוסרי וצורך לתת קרדיט נרחב למאמן שהביא אותן לשם, לפעמים בכל מחיר. במשך שנה וחצי בפרמייר ליג פורסט הביעה אמון בסטיב קופר, עד שהבינה שהיא תרד ליגה אם תמשיך איתו.
לא היה מפתיע גם לראות את אותו קופר מפוטר העונה מלסטר אחרי פחות מחמישה חודשים בתפקיד. מי שהחליף אותו בפורסט במהלך העונה שעברה היה נונו אספריטו סנטו. הפורטוגלי רשם הצלחה אדירה בוולבס ונחל כישלון חרוץ בטוטנהאם, עד כדי כך ש"הוגלה" לליגה הסעודית. פורסט העניקה לו חבל הצלה לקריירה, הוא עשה סדר בבלגן, ובדיעבד היה זה שהציל את הקבוצה.
מה שמייחד את פורסט הזו הוא שלא מעט משחקניה הבולטים הם כאלה שנפלטו מהקבוצות הגדולות. בעוד היא חיה מהשאריות של האחרים ורצה חזק בצמרת, הקבוצות ששחררו אותם מביטות על המשוחררים שלהן בחרטה.
לצ'לסי, למשל, יש אקדמיה אדירה, אבל מעט מאוד מתוצריה משתלבים בהצלחה בקבוצה הבוגרת והם מתפזרים ברחבי אירופה. ממעט מאוד צעירים בבלוז היו ציפיות גדולות כמו מקאלום הדסון אודוי, כשהלונדונים אף סירבו להצעות עליו מבאיירן מינכן בזמנו. הפריצה הגדולה בצ'לסי מעולם לא הגיעה, וגם השאלה ללברקוזן לא סייעה, ובעונה שעברה פורסט עטה על המציאה תמורת מיליונים בודדים. בינתיים, שחקן הכנף בן ה־24 הוא היחיד שהצליח להכריע בליגה את ליברפול.
בכנף השנייה מככב אנתוני אלנגה, פליט מנצ'סטר יונייטד. הוא היה אחד מסמלי האפרוריות ביונייטד של אולה גונאר סולשיאר וראלף רנגניק, אבל כיום, כשהם מחפשים דרך להיפטר ממרכוס רשפורד, השדים האדומים היו שמחים למישהו "בינוני" כמו אלנגה שנותן מספרים ופותח בקבוצת טופ 4.
פורסט עטה גם על השאריות מניוקאסל, שלה יש יומרות להפוך קבוצה גדולה בעצמה מאז ההשתלטות הסעודית. המגפייז ויתרו על שחקן הבית אליוט אנדרסון, שהפך לכוכב בקישור של נוטינגהאם.
הכוכב שלצידו הוא השם המרגש מכולם – כריס ווד. הניו זילנדי בן ה־33 כל כך ותיק עד שהוא שיחק עם נבחרתו במונדיאל 2010. הוא הגיע לניוקאסל עם תחילת העידן הסעודי ובאותה מהירות נדחק לספסל. בפורסט הוא מצא חיים חדשים וחווה את עונתו הטובה בקריירה עם 12 שערי ליגה עד כה – סיפור האנדרדוג המושלם.
ויש גם את ניקו וויליאמס שהגיע מליברפול (לא שחקן הכנף של אתלטיק בילבאו), שאיתה הוא רוצה להיכנס למאבק אליפות בלתי נתפס ולהוכיח לה שטעתה כשוויתרה עליו. הוולשי, שהחל כמגן ימני, משחק השנה בעיקר בשמאל, וכמו אנדרסון, אולי גם במקרה הזה קבוצת האם מתחרטת שלא שמרה על שחקן הבית שלה. בשעה שטרנט אלכסנדר ארנולד קרוב לעזיבה ואנדי רוברטסון דועך, וויליאמס היה יכול להיות ממשיך דרכם בהגנה.
עם השאריות שליקטה לאורך הדרך, הקבוצה שהיתה אלופת אירופה ב־1979 ו־1980 חזרה לאופנה. ממועמדת לירידה היא הפכה למועמדת להשיג כרטיס לליגת האלופות, ואם ממש רוצים לפנטז, אז אולי היא גם שווה יותר מכך. מצד אחד פורסט מוכיחה שבזכות הכסף הגדול שיש לכל קבוצת פרמייר ליג כל אחת מסוגלת להגיע לצמרת אם הכל מתחבר לה.
מצד שני, היא דוגמה מוחשית למשפט המפורסם שלפיו "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו". עם חבורת שחקנים שניצלו את ההזדמנות השנייה שקיבלו, אחרי שהגדולות לא ספרו אותם, קשה שלא להתרגש יחד איתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו