סן מרינו מציגה: גם מהמקום האחרון בעולם אפשר למצוא אושר

18 בנובמבר יירשם כיום הגדול ביותר בהיסטוריה של נבחרת סן מרינו. הניצחון 1:3 על ליכטנשטיין שבר כמה וכמה שיאים, העלה את הנבחרת הצנועה לדרג ג' של ליגת האומות - ויוצר אפשרות שסן מרינו תשחק בפלייאוף העלייה למונדיאל 2026.

כשבית 1 בדרג ד' בליגת האומות יצא לדרך מעטים נתנו סיכוי לסן מרינו, מדינונת של 33,642 תושבים, לסיים במקום הראשון. נכון ששתי היריבות שלה, גיברלטר וליכטנשטיין, גם הן מהנבחרות החלשות באירופה, ועדיין סן מרינו מדורגת במקום ה־210 והאחרון בדירוג פיפ"א ועד לטורניר הזה היא מעולם לא ניצחה משחק רשמי, מאז שהחלה להשתתף במוקדמות היורו והמונדיאל ב־1990, לפני 34 שנה.

אבל הנס קרה. סן מרינו ניצחה את ליכטנשטיין 0:1 ב־5 בספטמבר, סיימה ב־1:1 עם גיברלטר בשבוע שעבר, וביום שני ניצחה שוב את ליכטנשטיין, והפעם בוואדוז, בירת הנסיכות, 1:3. זו היתה הפעם הראשונה ב־211 המשחקים של הנבחרת מאז ומעולם (היא הפסידה 198 מהם) שסן מרינו כבשה שלושה שערים במשחק אחד, וזה גם היה ניצחון החוץ הראשון שלה. טוב, היו לה לפני כן רק שני ניצחונות.

האוהדים לא מתייאשים

המאמן המאושר, האיטלקי בן ה־55 רוברטו צ'בולי, שמונה לתפקיד בדצמבר האחרון, אמר בסיום: "זה שירדנו למחצית בפיגור 1:0 זה עלבון לכדורגל. אבל הבחורים היו נהדרים והגיע להם הניצחון". צ'בולי לא הגיע במקרה לנבחרת שמייצגת את המדינה הקטנה ביותר מבין 55 המדינות של אופ"א. הוא נולד בעיר הסמוכה רימיני וקבוצתו הראשונה כשחקן היתה ויקטור סן מרינו. המאזן שלו עד עתה עם הנבחרת בפחות משנה הוא מדהים: 2 ניצחונות, 2 תיקו ו־6 הפסדים. עד היום כל שבעת מאמני העבר של סן מרינו, מ־1986 ועד 2023, רשמו ביחד ניצחון אחד.

לורנצו לזארי, ניקולה נאני ואלסנדרו גולינוצ'י כבשו את השערים בוואדוז, כאשר לנאני יש כעת שלושה שערים במדים הלאומיים והוא במקום השני בטבלת כל הזמנים, יחד עם פיליפו ברארדי, שגם הוא היה בהרכב. מלך השערים ההיסטורי של סן מרינו הוא אנדי סלבה האגדי, עם 8 שערים, אחד מהם היה שער הניצחון על ליכטנשטיין ב־2004, שהיה הניצחון היחיד של הנבחרת עד השנה. אבל אז זה היה במשחק ידידות, בניגוד למה שקרה עכשיו.

באשר לסגל השחקנים, 10 מהם מגיעים מהליגות הנמוכות באיטליה והיתר מהליגה החובבנית שפועלת בסן מרינו שבה משחקות 16 קבוצות. מה שהיה מדהים לראות בניצחון על ליכטנשטיין השבוע זה כמה עשרות אוהדים של סן מרינו, שעודדו את הנבחרת שלהם ביציע הקפוא בוואדוז. הם לא ממש אולטראס, אבל הם מאורגנים ויש להם גם שם: "בריגאטה מאי אי ג'ויה". ובעברית: "הבריגדה שאף פעם לא חוגגת".

תבוסה גם מול ישראל

ואפשר להבין את השם. בין 2004 ל־2014 סן מרינו רשמה רצף של 61 הפסדים ברציפות. בין 2008 ל־2011 היא לא כבשה ב־20 משחקים רצופים. והיו תבוסות קשות: 10:0 לאנגליה, 10:0 לקרואטיה, 11:0 להולנד, 10:0 לפולין, 13:0 לגרמניה. בבריגדה חברים כמה מאות אוהדים, אבל בדרך כלל רק כמה עשרות מגיעים למשחקים. רובם איטלקים, אבל יש גם אוהדים שמגיעים מרחוק. כמו למשל יוזף יונקר, גרמני בן 70, שלא החמיץ אף משחק של סן מרינו ב־11 השנים האחרונות.

האוהדים לוקחים את הכל בפרופורציות ונהנים מהחוויה. ובכלל האווירה סביב הנבחרת היא תמיד חיובית, גם בהפסדים. חשבון הטוויטר הציני והמחויך של הנבחרת הפך לתופעה ויש לו כ־350 אלף עוקבים - פי 10 ממספר תושבי המדינה. אגב, ההתאחדות המקומית הוקמה כבר ב־1931, אבל המשחק הרשמי הראשון של הנבחרת הגיע רק ב־1987 - מול לבנון. הוא התקיים בחלב שבסוריה, והסתיים ב־0:0.

ישראל שיחקה פעמיים מול סן מרינו, במוקדמות יורו 2000. בחוץ ניצחנו 0:5 ובאצטדיון ר"ג 0:8, עם שלושער של יוסי בניון. בניגוד למוקדמות המונדיאל והיורו (26 הפסדים ברציפות מאז התיקו מול אסטוניה ב־2014), בליגת האומות יש לסן מרינו (וליתר הנבחרות הקטנות) על מה לשחק. יש להן סיכוי להבקיע ולנצח, כי הן משחקות מול יריבות בסדר גודל דומה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אבל מבחינת סן מרינו, מעבר לעלייה לדרג ג' של ליגת האומות הבאה, יש מצב שמצפה לה הפתעה לא צפויה: השתתפות בפלייאוף העלייה למונדיאל. כדי שזה יקרה צריך לקרות דבר פשוט: שכל הנבחרות שסיימו כמנצחות הבתים בליגת האומות ונמצאות בדרג א' ו־ב' של הגרלת המונדיאל יסיימו את המוקדמות באחד משני המקומות הראשונים, ואז ארבע הנבחרות שיעפילו לפלייאוף הן צפון מקדוניה, צפון אירלנד, מולדובה וסן מרינו! נכון, הסיכוי שזה יקרה הוא קלוש. אבל היי, מישהו האמין שסן מרינו תנצח בשניים מארבעת משחקיה האחרונים?