אצטדיון מלא בכ-62 אלף איש בצבעי צהוב-שחור יוצר תפאורה מדהימה בדרבי של ג'דה. מצד אחד, כוריאוגרפיה של דמות אנימה יפנית השולחת אגרוף מאש בגודל יציע שלם, עשויה מעשרות אלפי דפים בצבעים שונים. ביציע ממול - אריה ירוק-לבן עם הכיתוב "This is our game". סופת חול באוויר מוסיפה לדרמה שבאוויר.
בסוף השבוע האחרון, שני משחקים בסעודיה משכו תשומת לב עולמית - הדרבי של ג'דה והדרבי של ריאד. השמות הגדולים שהשתתפו במשחקים אלו - כריסטיאנו רונאלדו, אנגולו קאנטה, ריאד מחרז ואלכסנדר מיטרוביץ' - הם רק חלק מהכוכבים המככבים כיום במגרשים הסעודיים. אולם הבשורה הגדולה לא הגיעה מהביצועים על הדשא, אלא דווקא מהיציעים, שנתנו לאוהדים מכל העולם טעימה והצצה לתרבות הכדורגל בליגה הסעודית, זו שבניגוד למה שנהוג לחשוב, היתה שם גם לפני הכסף העצום שנכנס בשנה וחצי האחרונות.
הכדורגל בסעודיה אינו תופעה חדשה. אל אתיחאד ג'דה, המועדון הראשון במדינה, נוסד ב-1927. עשור מאוחר יותר הוקמו היריבה העירונית אל אהלי והמועדון הראשון בריאד - אל שבאב. בשנות החמישים נוספו עוד שתי קבוצות בבירה - אל נאסר ואל הילאל. הפופולריות של הספורט זינקה בשנות התשעים, כשהנבחרת העפילה לארבעה מונדיאלים ברציפות, מה שהפך את המדינה לחולת כדורגל.
בעשורים האחרונים, אל הילאל הפכה למועדון המעוטר ביותר באסיה. יחד עם היריבה העירונית אל נאסר ושתי הגדולות מג'דה, הן הפכו למועדוני ענק עם מיליוני אוהדים, עוד לפני השקעות הענק של קרן ההשקעות של יורש העצר מוחמד בן סלמן.
המועדונים הסעודים הוקמו על ידי אוהדים ואוהבי המשחק, שחלקם אף היו שחקנים פעילים. לאורך המאה העשרים, המועדונים האלו משכו עוד ועוד אוהדים, שהפכו להיות דומיננטיים וחזקים יותר. בניגוד לאופי הדיקטטורי של סעודיה כמדינה, בכדורגל, ממש עד לא מזמן, המועדונים היו מתנהלים בשיטה סמי-דמוקרטית, כאשר לכל מועדון היו בחירות והצבעות לנשיאות. אדם בעל אמצעים שרוצה להפוך לנשיא מועדון, היה צריך לבנות לובי בקרב אוהדי הקבוצה ובקרב המועצה שמתפעלת אותו. אם נבחר, המועצה היתה מסייעת לו בהחלטותיו, מבקרת, ויכולה להמליץ על המשך או הפסקת התפקיד שלו. אבל בסעודיה כמו בסעודיה, כל מהלך כזה, זוכה לאישור במילים או בשתיקה, מרשויות המדינה.
ועדיין, אוהדים בסעודיה תמיד היו. גם תפאורות מאולתרות יותר ופחות, אבל בכל מה שקשור לארגוני האולטראס - האוהדים הפנאטיים - הסצינה הסעודית היא תופעה צעירה למדי. בעוד ארגוני אוהדים דרום אמריקאים החלו להתפשט בשנות הארבעים של המאה הקודמת, באירופה בשנות ה-60 ובצפון אפריקה באמצע הניינטיז, בסעודיה זה התחיל רשמית רק בעשור הקודם. יש דמיון בנקודות מסוימות לאיזורים שהוזכרו, אבל גם הרבה שוני.
הארגון הראשון הוקם באל אהלי ב-2011, והכריז על עצמו כארגון האולטראס הסעודי הראשון. בשנתיים שלאחר מכן קמו ארגונים נוספים: אולטראס נסראווי באל נאסר, "הכוח הכחול" באל הילאל, ו"הסופה הצהובה" באל אתיחאד.
סעודיה כאמור איננה דמוקרטיה, ותחילת העשור הקודם עמדה בסימן האביב הערבי במזרח התיכון. גל מחאות ענק בעולם הערבי, ששטף את האיזור מתוניסיה ועד עיראק, והסעודים חששו מאוד שיחדור גם לממלכה בה חיים מיליוני עובדי זרים, חלקם ללא זכויות אזרחיות בסיסיות. בסעודיה אין הפגנות על רקע פוליטי או בכלל, אבל השלטונות הסעודיים לא רצו לקחת סיכון שהמראות מתוניסיה, אלג׳יריה ומצרים, שם אוהדי כדורגל וארגוני אולטראס לקחו חלק פעיל ודומיננטי בהפגנות בנפילת המשטרים, יקרו גם אצלם.
כאן נכנסו לתמונה המועדונים עצמם, ואחרי כמה שנים של פעילות, למעשה פרשו את חסותם על ארגוני האוהדים. החל מ-2014 ארגוני האולטראס הסעודיים הם למעשה איגודים שעובדים בשיתוף מלא עם המועדון, ולעיתים בכפוף לו. לכל מועדון יש בעל תקפיד שאחראי על תיאום לוגיסטי וחברתי עם ארגון האוהדים. אם מתכננים תפאורה מסוימת, המועדון בוודאי מודע לזה, ואם יש דרישה לפירוטכניקה, אז המועדון בדרך כלל יספק את מה שצריך.
"בסעודיה אין מחאות פוליטיות, והאופי של האולטראס כאן הוא שונה לגמרי מאירופה", מסביר עבדאללה אל נחאס, עיתונאי כדורגל סעודי. "אולטראס כאן הוא נטו בשביל האווירה והתפאורה למשחק עצמו. כן הרבה פעמים מנסים להעביר מסרים, אבל זה יותר בין ארגון אוהדים אחד לארגון אוהדים של קבוצה יריבה, ובעיקר רצון שיכירו באיכות העידוד הסעודי בעולם".
ככלל, מחוץ לארבע הגדולות ואל שבאב אין לקבוצות סעודיות הרבה אוהדים, ויש קושי אמיתי בלמשוך כאלה. בשל כך, לא לכל מועדון יש ארגון אוהדים פעיל ודומיננטי.
בדר אל רג'יב, שהיה נשיא ארגון אוהדי אל קאדסיה, מוסיף: "תרבות האולטראס העולמית לא מתאימה לחיים בסעודיה, אין לזה ממש היתכנות. כן יש מקום לארגוני אוהדים שעוזרים בטיפוח הנאמנות למועדון, ויוצקים את הזהות שלו. הזהות המקומית של רבים בסעודיה נשענת על היריבות העירונית בכדורגל, או על התחרות בין הערים - ג'דה וריאד."
בזמן שריאד היא הבירה ובה יושבים מוסדות השלטון, המסחר ועוד, ג׳דה היא קרובה למכה ומדינה, מהווה מרכז דתי ורוחני, יושבת על שפת הים האדום ונחשבת גם למרכז הנדסאי ובנייה חשוב מאוד במפרץ. בין תושבים משתי הערים תמיד יש תחרות ׳מי העיר הטובה יותר׳, ׳מי היא הבירה האמיתית׳, באופן שבמידה מסוימת יכול להזכיר לישראלים את מערכת היחסים שבין תל אביב וירושלים.
אבל זה לא שאין מחאות בכלל בכדורגל הסעודי. לדוגמא, כאשר קרן ה-PIF הודיעה על רכישת 85% מארבעת המועדונים הגדולים ותמיכה בהם, אוהדי אל שבאב ריאד, אחד המועדונים הוותיקים במדינה עם ארגון שעשה דברים יפים, מחו על כך שהם לא נכללו בהסכם. ״שכחתם את ההיסטוריה; הראשון בריאד הוא האחרון בתור״, היו שלטים שהוצגו בהפגנה מחוץ למועדון בקיץ 2023. אבל בסעודיה כמו בסעודיה, מחאות מדוכאות מהר, והחיים המשיכו.
בשנה וקצת האחרונות היחס בעולם לכדורגל בסעודיה השתנה. הכסף, הכוכבים, החשש מנסיון השתלטות על הכדורגל העולמי, עושים את שלהם. אבל בסוף השבוע שעבר העולם גם נחשף לעוד צד בתרבות הכדורגל הסעודי - זה של האוהדים.
מאפיין ייחודי בתרבות האוהדים הסעודית הוא השימוש בדמויות אנימה יפניות. "משנות ה-80 כולנו פה גדלנו על קפטן טסובסה וסדרות מאנגה ואנימה", מסביר פוואז אל עובידאן, אוהד אל אתיחאד. "גם היום סדרות מצוירות יפניות מאוד פופולריות כאן, לכן אפשר למצוא ביטוי לזה בתפאורות של האוהדים. ארגון האוהדים יזם את הרעיון, תכנן, דיבר עם המועדון שיעזור להרים את זה. את התוצאה כל העולם ראה".
בשונה מקטאר, שם לא הייתה תרבות כדורגל משמעותית לפני ההשקעות הגדולות, בסעודיה קיימת תשתית אוהדים אמיתית. אמנם מחוץ לחמש הקבוצות הגדולות רוב הקבוצות מתקשות למשוך קהל, אך תרבות האוהדים הסעודית היא ייחודית ומשלבת מסורת מקומית עם חדשנות.
לקראת אירוח מונדיאל 2034, ראשי הליגה הסעודית מבינים שלצד ההשקעה בכוכבים, חשוב לטפח ולתת דרור ותמיכה לתרבות האוהדים המקומית. השילוב בין השקעות עתק, כוכבים בינלאומיים ותרבות אוהדים מקורית מציב את סעודיה כשחקנית משמעותית בכדורגל העולמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו