הגדולה של פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי היתה תמיד "לתרבת" כישרונות אישיים גדולים אל תוך הכדורגל המדוד שלו, כמו דה בריינה, מחרז, גריליש ואחרים. בברצלונה הוא קיבל אותם כאלו מהאקדמיה, ובאנגליה ידע יפה להתאים שחקנים שהגיעו מבתי ספר שונים. וזה מה שהופך בעיניי את הפספוס המהדהד של קול פאלמר לטעות הקריירה הרצינית הבודדת של גווארדיולה.
פאלמר גדל בסביבה המתורבתת של סיטי ועשה את הכיוון ההפוך. מתוך הקולקטיב של סיטי יצא לעולם אינדיבידואליסט נדיר. "נדיר" כי הוא לא רק מעולה. בגדולים ממש אתה רואה תכונות טובות קצת שונות מהרגיל. למשל, לכוכב צ'לסי אין מהירות יוצאת דופן, אבל יש לו תאוצה. ובכדורגל שינויי מהירות מנצחים מהירות. ובעיקר תכונה שאותה אני דווקא מזהה עם כדורגל־של־גווארדיולה: עד כמה שפאלמר הוא סוחף ומרהיב, יש לו נטייה נהדרת להוריד חצי הילוך ברגע הפעולה הקריטית - מסירה או בעיטה - ולחשוב.
יש לפאלמר בארגז הכלים באמת הכל. הוא יכול לכדרר בצפיפות ולרוץ בשטחים הפנויים. הוא יכול להקשית בצורה מתוחכמת ויכול לבעוט חזק על סרגל. יכול למסור לרחבה מאוכלסת ולהוציא מתפרצת במסירת חצי מגרש. אבל יש לו גם משהו חשוב מכל אלו: ברגע הפעולה המכרעת הוא בוחר את כלי הנשק המתאים, ולא פעם זו הפעולה הפשוטה. צריך המון יכולת להשכיב מגן פרמייר ליג בכדרור. צריך מזג נדיר ברגע הזה לא לפוצץ את הרשת הגבוהה או לנסות לעקוף גם את השוער - אלא דווקא אז לחזור לפשוט ולמסור לשחקן במצב טוב יותר. פאלמר קורא את המפה והוא לא אנוכי, וזו תכונה שמחברת קבוצות. שחקני צ'לסי לא עובדים עבור פאלמר, אלא עובדים בגללו.
הדבר המדהים באמת קורה לא בסרטוני היוטיוב של פאלמר, אלא במשחקים שמהם נלקחו. 12 חודשים לאחור צ'לסי היתה הבדיחה של הפרמייר ליג, הרבה יותר אפילו מיריבתה הערב מנצ'סטר יונייטד. מהלכי רכש תמוהים ורכישות בסכומי עתק של שחקנים בינוניים לא רק יצרו קבוצה גרועה, אלא כזו שנראה שבלתי אפשרי לשקם אותה בתוך המגבלות הכספיות המתקשחות והולכות של הכדורגל האנגלי.
כמה מהרכישות הללו - אנסו פרננדס, מיקאלו מודריק, ווסלי פופאנה, כריסטופר אנקונקו וז'ואאו פליקס - עדיין במועדון. לפעמים הם פותחים בהרכב, לפעמים לא. שחקנים פחות מתוקשרים כמו נוני מדואקה וניקולאס ג'קסון מככבים.
אבל יש להודות: פאלמר באיזשהו מקום היה הרכישה התמוהה ביותר. 40 מיליון ליש"ט על שחקן בלי שער פרמייר ליג וארבעה שערי בוגרים אחרי שלוש עונות. לי אין הסבר. גווארדיולה לא ראה ולכן יקבל ציון 99 על הקריירה שלו. סאות'גייט לא ראה ולכן לא זכה ביורו. ובוחרי כדור הזהב חושבים שיש 24 שחקנים טובים ממנו ולכן הפרס שלהם בדיחה בלי קשר לוויניסיוס או לרודרי.
יונייטד תלמד את הלקח?
וזה אולי הלקח ליונייטד, שמחכה לעידן חדש תחת רובן אמורים. סבלנות! מול צ'לסי, ואז פאוק סלוניקי ואז לסטר סיטי, עדיין יאמן רוד ואן ניסטלרוי. תהליכים בכדורגל דורשים סבלנות. אבל הם בעיקר החלטות בינגו. צ'לסי היתה חנוקה כלכלית לפני רכישת פאלמר. היא מכרה ליונייטד את מייסון מאונט, שאריק טן האח האמין שהוא החלק החסר בפאזל. מאונט הוא סמל לכישלון והמנג'ר שלו לשעבר יחגוג את חג המולד בהולנד.
זו טעות לחשוב שאמורים צריך להחליף כל שחקן ביונייטד. קובי מאיינו, למשל, נסק בגיל 18 אל תוך נבחרת אנגליה ושיחק מעולה ביורו. אלחנדרו גרנאצ'ו שחקן מצוין. מנואל אוגרטה, שלא הרשים עד עכשיו, היה אולי השחקן הקריטי ביותר שלו בספורטינג ליסבון עד לפני שנתיים, אז ברור שהוא שחקן שמתאים לו.
אמורים יביא את הטקטיקה - מסתמן ש־3-4-3 - אבל יקום וייפול על כמה החלטות. הוא צריך להחליט אם ויקטור גיוקרש, המפציץ השבדי שלו בספורטינג, יצליח באנגליה, או שהוא יכול לעשות מרסמוס הוילנד הצעיר בהרבה את אותו הדבר. הוא צריך לקבוע עם גאובני קוואנדה הוא גרסה פורטוגלית של לאמין ימאל, או שכמה שמות מאקדמיית יונייטד, צ'ידו אובי מרטין הדני או סקו קונה ממאלי, הם כישרונות בסדר גודל דומה.
משהו אופטימי: אמורים הגיע לספורטינג כמה שבועות אחרי שרוב כוכבי הקבוצה התפטרו (בצדק) כי אוהדים הרביצו להם עם רוח גבית מהנשיא. 18 חודשים אחר כך חגג אליפות. יונייטד היא לא המצב המפחיד ביותר שבו נתקל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו