מהדרבי הסוער ביותר באירופה - "הדרבי הנצחי" של בלגרד - לא נשאר כמעט דבר. זה לא אני אומר אלא קפטן ושוער פרטיזן אלכסנדר יובנוביץ׳. הוא היחיד שמתייצב מול העיתונאים ואומר שזה לא היה דרבי. כי אין דרבי. קבוצה אחת נמצאת בליגת האלופות ואחת הודחה באופן משפיל מהקונפרנס ליג.
כמה חוליגנים ניסו להכות את שחקני ומאמני פרטיזן והמאמן אלכסנדר סטנייביץ׳ הגיע למסיבת העיתונאים חבול בראשו. האלימות הזו זוועתית אבל לא קשורה במיוחד לתשוקה לכדורגל או לתבוסה. באצטדיון עצמו עם הסיום דווקא מחזה קצת מוזר: היציע המזרחי, בו היו אוהדי פרטיזן, מחא כפיים בנימוס לשחקניו. את הקללות ספגה ההנהלה והממשלה.
"הם לא קיבלו משכורת כבר כמה חודשים", אומר לי אוהד אחד. על רקע ידיעות ששחקני הכוכב קיבלו הבטחה ל-10,000 יורו אם ינצחו את פרטיזן בשלושה שערים. בידיעות לא צוין כמה יקבלו אם ינצחו ביותר. מילוש, אוהד של הכוכב האדום, במקום לדבר על היום השמח בחייו, מסביר לי שההחלטה של הממשלה לתמוך באופן כלכלי מסיבי רק בקבוצה אחת היא נוראית והרסה את הכדורגל המקומי בסרביה: "זה מועדון ששיחק בגמר האלופות מול ריאל מדריד (ב-1966, ר.ד), זו בושה שהוא נראה כך".
והנתון הסטטיסטי הנורא ביותר: כ-15,000 צופים הגיעו למשחק הזה. 50% מקיבולת אצטדיון פרטיזן, ששוכן רק 950 מטרים מאצטדיון היריבה. דרבי שפעם משך קהלים של 70 או 80 אלף ליציעי עמידה. הכוכב האדום מילאה את היציע הצפוני השמור לה מסורתית לדרבי ומולו עמד היציע הדרומי שומם לחלוטין. כמה מאות אוהדים עמדו מפוזרים.
וזה סיפור הרקע העיקרי למשחק. החלטה של רוב ארגוני האוהדים של פרטיזן להחרימו. בחוץ המשטרה מפרידה בין קבוצות אולטראס של פרטיזן שמאיימות זו על זו. באינטרנט פורסמו תמונות של ה"ונדל בויז'" - קבוצת אולטראס מרכזית - שורפים את הדגל הגדול שלהם.
יש לי איזו נטייה קצת מיותרת לנסות להבין את המוטיבציות הפוליטיות של כל מיני ארגוני חוליגנים. במקרה הזה הייתה איזושהי טענה כללית שארגון אוהדים אחד בגד בדרך ובמטרה ומשתף פעולה עם סוכנים של הממשלה. שזה שם קוד לכוכב האדום. "הממשלה וההנהלה הבוגדנית משלמת 100 יורו לכל אוהד שנכנס ליציע הדרומי", הייתה שמועה אחרת.
ההחלטה להשאיר את היציע הדרומי שומם מיושמת בדבקות. החלק של ה"גרוברי" שכן נכנס לאצטדיון בחר לעבור ליציע המזרחי בכדי להשאיר את הדרומי שומם. היציע המזרחי היה מיועד פעם למשפחות - סבים, הורים וילדים שהיו מגיעים למשחקים. זה כבר אין. אין גם נשים ביציעים. רוצים את זה? לכו לכדורסל. שם גם הספורט ברמה טובה.
מהי קריאת הקרב העיקרית של ה"גרוברי"? "קוסובו עבור תארים". פירוש: טענה שהכוכב האדום מקבלת את הסבסוד הממשלתי הגדול, יש טענות שהתקציב שלה הוא כ-100 מליון יורו, בכדי לתמוך בממשלה. "והממשלה שלנו היא ממשלה של בוגדים. היא נשבעה לחסל את פרטיזן. רק הלב הפועם של זליקו אוברדוביץ׳ מציל את הכדורסל אבל הכדורגל נכחד", מסביר לי איבן, סוכן שחקני כדורסל במקצועי ואוהד פרטיזן עד הקבר. "שר בכיר בממשלה אפילו אמר לממשלת ישראל לתמוך בעצמאות קוסובו", הוא נותן לי ידיעה בלעדית. האמת? כשראיתי את השוטרים והניידות רק חיכיתי לשמוע איך ישראל קשורה לעניין.
עוד על ישראל: ביברס נאתכו מפרטיזן שתופקד כחלוץ שני הוחלף במחצית ולעומרי גלזר בשער הכוכב לא הייתה כמעט תעסוקה. שיף נ׳אייה הסנגלי כבש שלושער למנצחים. על אדררה מקסימוביץ׳ בן ה-17 של הכוכב מדברים כמסי המקומי. נמתין.
על קירות האצטדיון המוזנח כמה תמונות גרפיטי גדולות. לפעמים זה גיבור לאומי-פוליטי. זוראן וויוביץ', פליט סרבי מקוסובו ב-1999 וסטודנט בנובי סאד, נהרג בנסיבות מסתוריות בהפגנה מול השגרירות האמריקנית ב-2009. לעומתו סשה פנטיץ׳, בן 30, נהרג בקטטה עם אנשי הכוכב האדום שקרתה דווקא באזור הסרבי של בוסניה ב2018-. אוהד אחר - זמיר יוגיץ׳, נורה בבטן על ידי אוהדי הכוכב האדום ב-2019.
הקשר בין היריבות לעניין קוסובו לא באמת קיים. גם אוהדי הכוכבי האדום מניפים שלט גדול של אוהד גיבור שלהם - סטפן נדלייקוביץ׳ שנהרג בקוסובו ב-2023, והצד הקוסוברי מתאר אותו כטרוריסט. הקשר לעידן הקומוניסטי? לשתי הקבוצות הכוכב הקומוניסטי בסמל הקבוצה. הקשר בין היריבות בין הפרטיזנים לצ'טניקים במלחמת העולם? שתי הקבוצות נוסדו אחרי מלחמת העולם.
כל זה לעתים מתואר בכתבות דוקומנטריות כאקזוטי וכתשוקה עצומה לספורט. "הרבה מזה אלו קרבות על שליטה בין סוחרי סמים", מסביר לי בוריס, קצין משטרה על אזרחי שנמצא במקום. זו המציאות עבור מי שלפעמים שוגה בדמיונות של "כדורגל אוטנטי" או כדורגל של פעם. זה פשוט עולם כדורגל שהפסיד את המלחמה באלימות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו