את העונה שעברה סיימה באיירן מינכן ללא אף תואר - לא אליפות, לא גביע, לא ליגת אלופות. אפילו בסופרקאפ היא הפסידה. מדובר, להזכירכם, בקבוצה שסיימה בפסגת הבונדסליגה בכל 11 העונות שקדמו לעונת 2023/24.
לכן אפשר להבין עד כמה העונה החדשה קריטית עבור מועדון הפאר הבווארי, שראה לפני כמה חודשים את באייר לברקוזן הצנועה זוכה בדאבל, ומשילה מעצמה לעד את הכינוי שדבק בה שנים, "נברקוזן".
אם נשים לרגע בצד את הניצחון בשבוע שעבר בגביע 0:4 על אולם מהליגה השנייה, המשחק הערב מול וולפסבורג יסמן את תחילת העידן החדש של באיירן, כשבראש המערכת מתייצב מאמן בן 38, עם מעט מאוד ניסיון.
וינסנט קומפאני הוא שם גדול בכדורגל האירופי. הבלגי עשה קריירה מרשימה, היה אחד הכוכבים הגדולים של מנצ'סטר סיטי וזכה בארבע אליפויות במשך 11 שנים במועדון. אבל הרזומה שלו כמאמן לא מדהים. נכון, הוא העלה את ברנלי לפרמייר ליג, אבל גם ירד איתה בחזרה לליגת המשנה בעונה שעברה, כשהקבוצה רושמת חמישה ניצחונות בלבד ב־38 משחקים.
ההכרזה על קומפאני כמאמן החדש ב־29 במאי התקבלה כהפתעה עצומה. מאז שהדני סורן לרבי קיבל את הג'וב לפני 33 שנה לא מונה לבאיירן מאמן כל כך לא צפוי. לרבי, אגב, שרד בתפקיד חמישה חודשים לפני שפוטר - ולא חזר יותר לאמן.
אחרי שתומאס טוכל הודיע כי לא ימשיך, בעקבות הכישלון בעונה שעברה, החלו החיפושים אחר המאמן הבא. המועמד הטבעי היה צ'אבי אלונסו, הספרדי שהוליך את לברקוזן לזכייה מרהיבה בדאבל, אבל הוא סירב. אלונסו, שמסומן כמחליפו של קרלו אנצ'לוטי בריאל מדריד בקיץ הבא, החליט להישאר בלברקוזן.
המועמד הבא בתור היה ראלף רנגניק. הכל כבר היה מוכן לחתימה, אבל המאמן הגרמני של נבחרת אוסטריה התחרט ברגע האחרון, למרות שהוצע לו סכום גדול פי עשרה ממה שהוא מרוויח בווינה.
לעומת רנגניק, אוליבר גלאסנר, מאמן קריסטל פאלאס, היה מעוניין בג'וב, אבל המועדון האנגלי דרש פיצוי של 100 מיליון יורו. יוליאן נגלסמן, מאמן נבחרת גרמניה, סירב להצעה לחזור למועדון שפיטר אותו, וגם הניסיון לשכנע את טוכל להישאר לא צלח.
רק אז הגיעה באיירן לווינסנט קומפאני, ולכל ברור שמדובר בהימור לא קטן. רק שלפחות בינתיים במועדון ובסביבתו מרוצים מדרך ההתנהלות של המאמן החדש.
"מייה סן מייה" הוא הסלוגן של באיירן מינכן מאז שנות ה־80. התרגום המילולי הוא "אנחנו זה מי שאנחנו", אבל לכל אחד יש דרך אחרת לפרש אותו. לותר מתאוס, למשל, אחד מגדולי שחקני באיירן בכל הזמנים, גורס שהמשמעות היא "באיירן זו משפחה".
ומבחינתו של מתאוס, אחד הפרשנים המובילים בגרמניה, הכישלון בעונה שעברה קשור לכך שבאיירן לא היתה משפחה. "כשאני שיחקתי בבאיירן כולנו היינו מחוברים", הוא אומר, "המאמן, השחקנים, המנקה, נהג האוטובוס, הגנן. בשנתיים האחרונות באיירן לא היתה משפחה. זו היתה הצגה של איש אחד, תומאס טוכל. הוא מאמן טוב, אבל לא מתאים לבאיירן".
מתאוס טוען שמאז שקומפאני החליף את טוכל דברים משתנים לטובה. "תומאס מולר חזר לחייך, המאמן מדבר עם השחקנים, מחבק אותם. האווירה הרבה יותר טובה. וראינו בעונה שעברה בלברקוזן עד כמה אווירה טובה יכולה לעשות את ההבדל".
"כדי להצליח כמאמן בבאיירן מינכן אתה חייב להבין את המנטליות של המועדון", הוא מסביר. "אודו לאטק היה אבא של השחקנים, וכמוהו גם אוטמר היצפלד. יופ היינקס? הוא היה כמו סבא".
"כן, גם אני הופתעתי כשקומפאני מונה, אבל אני זוכר אותו מהימים שבהם שיחק בהמבורג. הוא מכיר את הבונדסליגה והוא מדבר גרמנית". אגב, קומפאני שולט גם בצרפתית, אנגלית, הולנדית ואפילו ספרדית ואיטלקית. הוא אדם רחב אופקים, שהשלים תואר במנהל עסקים בתקופה שבה שיחק במנצ'סטר סיטי.
בימיו הראשונים במינכן קומפאני עשה מה שאף מאמן לא עשה לפניו: הוא ביקר במוזיאון של באיירן ולמד מקרוב על ההיסטוריה של המועדון, מאז ימי הנשיא היהודי קורט לנדאואר ועד השנים האחרונות.
"בלברקוזן לא יהיה העונה את הלחץ שיש בבאיירן מינכן", הזהיר מתאוס. "לברקוזן לא חייבת לנצח. באיירן, לעומתה, לא רק שחייבת לנצח, אלא גם חייבת לשחק כדורגל איכותי - וזה הלחץ הכפול שהמאמן החדש יצטרך להתמודד איתו".
עכשיו נותר לראות אם קומפאני יצליח להוביל את באיירן לשחזר את מה שעשתה בפעם הקודמת אחרי שסיימה עונה ללא אף תואר. למי ששכח, את עונת 2012/13, עם יופ היינקס על הקווים, סיימו הבווארים עם זכייה בטרבל - אליפות, גביע וליגת אלופות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו