רבע גמר יורו 2024 הושלם אתמול (שבת) עם משחק נהדר בין הולנד לטורקיה בברלין, בו האורנג' ניצחו 1:2 ועלו לחצי הגמר. בשלב הבא, ביום רביעי בדורטמונד, מחכה להם נבחרת אנגליה, שהדיחה מוקדם יותר את השווייצרים.
ההתרגשות הגדולה בקרב הקהל הכתום לאחר המשחק הייתה כמובן בגלל העובדה שהם חזרו לראשונה למעמד של ארבע האחרונות אחרי 20 שנה, אבל גם כי הפעם האחרונה שהם פגשו את נבחרת שלושת האריות בטורניר גדול הייתה בשלב הבתים של יורו 1996. אז הם סבלו מצמדים של טדי ואלן שירר, כשפטריק קלייברט רק צימק את התוצאה ל-4:1 בטורניר שהבריטים אירחו. עכשיו ההולנדים מאמינים שאפשר לעשות תיקון.
המשחק אמש הפגיש שניים משלושת הקהלים הטובים ביותר בטורניר, כשגם הקהל של סקוטלנד סיפק תמונות מרשימות בשלב הבתים. בעוד שעם הטורקים צריך איכשהו להיזהר, למרות שמרבית התומכים בטורניר הנוכחי גדלו בגרמניה ונחשבים ליותר ליברלים, ההולנדים אוהבים את ישראל, לפחות על סמך אלה שפגשתי.
בכיכר שבה התאספו אוהדי הנבחרת החביבה, פגשתי את יופ, בחור בן 22 שעובד ב-ESPN הולנד. הוא אמר לי שהוא כרגע פחות מוכר, עובד מאחורי הקלעים כאיש סושיאל מדיה, ומקווה יום אחד שיכירו אותו יותר. כשאמרתי לו שאני מישראל, הוא סיפק חיוך רחב ואמר לי שהוא מקווה שישראל תעלה יום אחד לטורניר גדול.
כשחזרתי למלון רעב, התיישבתי על הבר והזמנתי פלטת גבינות. זה הדבר היחידי שנשאר להם בשעה 1 בלילה. לידי ישבו שלושה בחורים הולנדים, כולם מאיינדהובן. פטריק, שישב לידי, הראה לי סרטון של הקהל ההולנדי רוקד לצלילי השיר המפורסם שהפך לוויראלי בכל ימי התחרות, בו כולם זזים מימין לשמאל (למי שלא מכיר חפשו ביוטיוב links rechts). החזרתי לו עם סרטון שצילמתי מתא העיתונאים בסיום המשחק, בו החבורה של רונלד קומאן חגגה עם הקהל. הוא ביקש שאשלח לו את רגעי הקסם האלה.
כשחבר שלו אלכסנדר שמע שאני מישראל הוא הסתכל עליי ואמר לי "KILL THEM ALL", כשברור היה למי הוא מתכוון ובאיזה צד הוא בחר במלחמה שבה ישראל נמצאת מאז 7 באוקטובר. שאלתי אם הוא היה בתל אביב, "לפחות 20 פעמים", הוא השיב וסיפר שיש לו חברים בישראל, שהוא כמובן זוכר את ערן זהבי ששיחק בפ.ס.וו שנתיים ושהוא עושה עסקים בארץ הקודש.
אלכסנדר היה בכל המשחקים עד כה של הולנד, חוץ מההפסד לאוסטריה, ויש לו כרטיס ליום רביעי לסיגנל אידונה פארק. אמרתי לו שמחכה לו משחק קשוח עוד ארבעה ימים והוא ענה: "אנגליה זו לא הבעיה שלנו, אותם אנחנו ננצח". זה הבירות, אולי חומרים משני תודעה, אבל אופטימיות יש להולנדים כרגע בשפע.
במסיבת העיתונאים של הולנד גם המאמן קומאן והשחקן המצטיין סטפן דה פריי נתנו הרבה כבוד לאנגליה, אבל אמרו שהם מאמינים שהם יכולים לחזור פעם נוספת לברלין ביום ראשון הבא, לגמר.
באופן די אירוני, השאלה שמשכה את מירב תשומת הלב הייתה של הכתב אנגלי ששאל את הבלם, שכבש שער, אם הוא וחבריו גם מכורים ללהיט הגדול של האוהדים, דה פריי ענה בחיוב: "אנחנו כל הזמן רואים סרטונים של הקהל שלנו חוגג בגרמניה, זה להיט גדול גם במדינה שלנו כרגע, כיף גדול לראות מה הכדורגל עושה לאנשים, נקווה שנגרום להם לחגוג איתו גם בהמשך".
ומה עם הטורקים? בדרך כלל שפוליטיקאים מגיעים למשחק כדורגל הם לא ממש עושים טוב לקבוצה שהם באו לעודד, וכך יצא שבמשחק שאליו הגיע נשיא טורקיה ארדואן, הנבחרת שלו אמרה שלום לטורניר. היא אמנם עלתה ליתרון, נראתה טוב בלא מעט דקות, ואפשר במבט נטול פוליטיקה למחוא לה כפיים על ההופעות שסיפקה בשלושת השבועות האחרונים, אבל במחצית השנייה טורקיה לא הצליחה לעמוד בלחץ של ההולנדים וגמרה את הערב עם דמעות.
לידי ישבו עיתונאי ועיתונאית צעירים מהתקשורת הטורקית. הבחורה לפי דבריה ראתה על המחשב שלי שאני מישראל ושאלה כדי לוודא. הבחור לבש חולצה של טורקיה עם ארבע חתימות, ביניהם גם של הקפטן הנוכחי הקאן צ'לאהונלו. בסיום הוא נתן לי צעיף של טורקיה במתנה, אבל לא הסכים להצטלם איתי. עדיין לא מעט טורקים חיים בפחד למרות שהדעות שלהם פחות שמרניות, בטח שהמנהיג הכל יכול נמצא באצטדיון בברלין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו