יוליאן נגלסמן מספר במסיבות העיתונאים שבמשחקי האימון של נבחרת גרמניה יש נבחרת צעירים ונבחרת ותיקים. אז אני שואל את מקסי מיטלשטט, המגן השמאלי שישחק היום באיצטדיון הביתי שלו בשטוטגרט, מי מנצח במשחקים האלו? תשובתו לא מפתיעה.
"לפעמים אנחנו הצעירים ולפעמים הם. אבל מה שאנחנו מקבלים מהוותיקים הוא שהם רוצים לנצח גם במשחקים האלו. שכל משחק, גם משחק אימון פנימי, הוא סופר חשוב", מלמד מיטלשטט על המורשת הגרמנית, אך הנבחרת חייבת לעבור שינוי. המאנשאפט היא הנבחרת המבוגרת באליפות ונגלסמן אומר שאחריה צריך לגשת להצערת הנבחרת.
המנג'ר הגרמני מכבד מאד עיתונות בכך שהוא לא מבטל שאלות ונכנס עם בני שיחו לדיון טקטי מהותי. הוא מציין למשל שאחד הדברים שמקשים על ההתמודדות עם ההונגרים הוא שבניגוד להרבה קבוצות, בעיקר מהאסכולה הגרמנית, אין להם תבנית קבועה כשהם זוכים בכדור. הרבה מאד תלוי בקבלת ההחלטות לטוב ולרע של דומיניק סובוסלאי. ההונגרים גם דורגו במקום השני בכל המוקדמות בשערים ממצבים נייחים, אז נגלסמן אומר שצריך להיזהר מאד מעבירות באזורים מסוכנים.
הוא אפילו גולש לעניינים תאורטיים - כמו חשיבות השערים של מגינים מהאגף בכדורגל המודרני בגלל הדגש הגדול של הגנות על שליטה במרכז. כדורגל מודרני? צירוף המגינים להתקפה זה בדיוק מה שעשו ההונגרים בשנות ה-50. כותב שורות אלו חושב שבאופן כללי עדיף לדבר על כדורגל "עכשווי" ולא "מודרני", כי כל מה שנעלם חוזר אחר כך.
הנה הנתון המוזר ביותר כנראה לגבי המשחק - שש פעם בהיסטוריה שיחקו גרמניה והונגריה משחקים רשמיים, הונגריה ניצחה שלושה, סיימה שניים בתיקו וההפסד היחיד היה לפני 70 שנה פחות 15 יום - אבל בגמר גביע עולמי, שבאזורים האלו של העולם נחשב למשחק הכדורגל המפורסם ביותר שאי פעם שוחק. הניצחון הגרמני 2:3 על נבחרת הפלא ההונגרית נחשב לסנסציה הגדולה ביותר למשחק גמר, אבל סנסציה ספורטיבית זה רק תחילת העניין.
״הנס של ברן״, יש גם סרט בשם הזה, מתואר כיום בו גרמניה החדשה נולדה, והלגיטימית שלה חזרה למשפחת העמים אחרי זוועות מלחמת העולם השנייה. ההישג הוא היה זה שנתן רוח גבית לדור שעבד 70 שעות בשבוע לחולל את הנס הכלכלי ולשקם את את גרמניה.
אבל מה הייתה התוצאה ומי הבקיע את שער הניצחון? אני עורך מבחן קל לכמה אוהדים באזור האיצטדיון (מיהם האוהדים האלו שבאים יום קודם?). פלוריאן מדייק בשם המבקיע, הלמוט ראהן, אבל חושב שנגמר 1:2. שלושה אחרים איתו פשוט מצביעים עליו: "הוא זה שיודע את הדברים הללו".
מאכזב מאד. לאוהדים הונגרים אין צורך לשאול מה התוצאה והם מוכנים למבחן רציני יותר. אז אני שואל את בלה טוט, עיתונאי הונגרי בשנות ה-30שלו, את ההרכב ההונגרי. הוא יודע תשעה ועיתונאי מבוגר נוזף בו ששכח את מיהאלי טוט ומיהאלי לנטוש.
המשחק חי מאד אצל דניאל ווייטון, עיתונאי גרמני-אוסטרלי שמסקר את המשחק. בת זוגו לשעבר גרמניה ממוצא הונגרי, כתבה מחזה על המשחק שהוצג כמה פעמים, למרות שלא בהפקה מסחרית. בצד ההונגרי? אפילו האופרה של בודפשט העלתה את המחזמר ״פושקאש״ - לא ב-1955 או ב-1960 אלא לפני שנתיים!
סופר הונגרי מפורסם כתב שכל כך גדול היה הבטחון ההונגרי - הם ניצחו את גרמניה 3:8 בבית המוקדם - שהוא לא ויתר על הליכה לקולנוע אותו יום. "נכנסתי לקולנוע כשהיה 2:0 להונגריה וכשיצאתי העולם שוב לא היה אותו הדבר".
אחרי התקיפה במסור חשמלי: כוכב העבר מוכר את הווילה, והשכנים חוגגים
אביו של חלוץ נבחרת גרמניה: "זייפתי את גילו והוא לא בני האמיתי"
פרסומת | דור ההמשך: בוגרי נבחרות המדעים מגדלים את מדעני העתיד
כוכבי ענק - ואקסים: היכרות עם יריבות ישראל במוקדמות המונדיאל
לאמין ימאל והרשקו בטופ, ואיפה מסי? חיפושי הספורט המובילים של 2024 בישראל
ההפסד מסמל את קריסת איזשהי דמוקרטיה שהייתה קיימת בהונגריה אחרי המלחמה. שנתיים אחר כך הגיעה הפלישה הסובייטית. 200 אלף הונגרים ברחו וביניהם רוב הכדורגלנים. פושקאש הפך חסר כל, חלה, לא שיחק שנתיים, לא ראה יותר את הוריו ולא ראה את ארצו 25 שנים. לכן, בלי קשר למשחק הערב, יכולתו של פושקאש להתאושש ולהגיע להישגים עצומים במדריד הופכת אותו לאחד הכדורגלנים העצומים בהיסטוריה.
בהונגריה פרטי המשחק נטחנו עד דק וביניהן תאוריות קונספירציה. למשל ש"המערב" (אוייב דמוני שפופולרי גם כיום) לא רצה שהונגריה תנצח או שהשחקנים מכרו את המשחק. עיתונאי ברזילאי, רודריגו רואיז, אומר לי שביקר במוזיאון הכדורגל הגרמני בדורטמונד, וגם להם תיאוריות קונספירציה: "לגרמנים היו כבר נעליים מודרניות שהתאימו לגשם".
אפילו היום אגב אדידס קובעים לא מעט בנבחרת הגרמנית, למשל את מקום מחנה האימון של הנבחרת. הגרמנים קצת פחות מהירים להודות שהיו להם סמים לשיפור ביצועים והמקור של הסמים הללו היו מעבדות הצבא הנאצי. השחקנים הודו כל השנים שקיבלו "זריקות ויטמינים" שלא ידעו את טיבן. חשוב לציין: אנחנו מדברים על שנים שאין איסור בשימוש בסמים.
וכך פרחה גרמניה וקרסה הונגריה. והכל בגלל שבדקה ה-84 הרים הקוון הוולשי בנג'מין גריפית׳ דגל לנבדל של פושקאש. כעבור שנים הודיעה חברה גרמנית שעשתה ניתוח של סרט הווידאו ששער השוויון של פושקאש היה חוקי. כל ההיסטוריה של העמים ומרכז אירופה הייתה יכולה להיות שונה. אז מי אתם האנשים האלו שלא רוצים VAR?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו