אז איפה אנחנו ואיפה רומניה ושוויץ. האם פרשני הכדורגל שדיברו על כך שזה שישראל לא עלתה ליורו בעצבים והגדירו זאת ככישלון יודו בכך שכדורגל זה לא באמת מדע מדויק? ובזה כמובן קסמו? ושלהם ולאחרון יושבי בית הקפה, יש הרבה דברים במשותף?
ואולי הם פשוט יסכימו שהכדורגל הישראלי, שכולנו חלק ממנו, הוא אולי כיפי ושלנו, אבל רמת אנשי המקצוע בו נמוכה והכדורגלן הישראלי אינו ברמה המתאימה. גם הספורט עצמו, על שלל חלקיו, ממאמני הכושר ועד המאמנים הראשיים בו, לא ברמה המתאימה לאירופה. אל כך צריך להוסיף את כמות הכישרונות הנמוכה שצומחת כאן מדי שנתון. זה לא נכתב כדי להעליב, זה מצב נתון.
אה, והיה עוד דבר שגם אני חטאתי בו. המשפט ״אם היינו מארחים בבלומפילד היינו עולים״. אני חושב שגם לזה קיבלנו תשובה חותכת. רומניה הבקיעה אחר הצהריים מול אוקראינה יותר שערים במשחק אחד ממה שאנחנו נבקיע אי פעם באליפות אירופה בכדורגל. בבלומפילד, לעיניי הקהל הביתי, זה פשוט היה יותר כואב והיינו שולפים את הסכינים מהר יותר. בודפשט או יפו, היינו מפסידים.
אפשר וצריך להפוך את המשוואה. נבחרת מוגבלת שאין לה אף לגיונר בכיר בכושר, שמשחקת בזמן מלחמה מחוץ לבית שלה, שמוקפת בקהל שמורכב מאנשים שחרב עליהם עולמם, הוציאה תיקו והפסידה בקושי לשתי יריבות שהן בשתי דרגות איכות ממנה בכל פרמטר מקצועי וניהולי.
לא צריך להריע לשחקנים או לצוות המקצועי, אבל שוב כדאי להיכנס לפרופורציות. מקומנו איננו ביורו כי אנחנו לא ראויים אליו. לא בשל כל סיבה אחרת.
נ.ב: גם בית עם גיברלטר, קוסובו ונבחרת פליטים לא יכול להיחשב בית קל כשמדובר בכדורגל הישראלי. אז אפשר לחדול גם מהשימוש במילה קל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו