ב־2004 התגוררתי בלונדון כשמילוול הצליחה להעפיל דרך הגביע האנגלי לגביע אופ"א של אז. מילוול ידועה בחוליגנים הקשים ביותר ו"התהדרה" אז ברבע מצווי ההרחקה בכדורגל האנגלי כולו. הקבוצה הוגרלה מול פרנצווארוש ההונגרית, ואוהדיה חזרו מבודפשט אחרי שהפסידו 3:1 והודחו, המומים מרמת האלימות שבה נתקלו. שוחחתי עם כמה מהם, ובעולם המושגים האלטרנטיבי שלהם הם דיברו בהערצה על החוליגנים ההונגרים.
אם תלכו היום למשחק של פרנצווארוש, שבה מככב מוחמד אבו פאני, תפגשו מה שתראו באצטדיון אירופי רגיל - עידוד אינטנסיבי אבל אצטדיון בטוח לחלוטין. המסעדות, הברים, תאי הכבוד, חנויות המוצרים - כולם עמוסים. גוסטב ביארנת, חבר הנהלה ויועץ לנשיא המועדון, מספר על התהליך.
"קנינו את הקבוצה ב־2009 מחברת השקעה סקוטית שהביאה אותה אל סף קריסה, ומייד איתרנו שתי בעיות שבלעדיהן אין לנו תקומה: היציבות הכלכלית והמלחמה באלימות".
ואולי זה השיעור הראשון לכדורגל הישראלי: הדבר האחרון שעניין את ההנהלה החדשה היה קשר דפנסיבי או מנג'ר. הבעלות החדשה חיכתה שבע שנים לאליפות ראשונה. עכשיו אבו פאני וחבריו רודפים אחרי אליפות שישית רצופה.
התהליך היה ארוך וכלל אצטדיון חדש, ובאצטדיון הטמיעה הקבוצה כלל נוקשה: שום אוהד לא נכנס ללא כרטיס חבר. אין כרטיס חבר ללא זיהוי בעזרת מערכת איתור מיוחדת - באמצעות צילום ורידים. רוב ארגוני האולטראס מייד הודיעו שיחרימו את משחקי הקבוצה. וההנהלה? היא לא נכנעה להם. שלוש שנים נעדרו האולטראס מהאצטדיון, אבל כשראו בטלוויזיה את המועדון זוכה באליפות בלעדיהם הם נכנעו. במשחק הראשון לאחר חזרתם ניסה אחד מהם לדקור את אחד ממנהיגי קבוצת האולטראס הקטנה שלא החרימה את המשחקים. הוא נתפס, נשפט וכמובן הורחק לכל החיים ממגרשי הכדורגל. זה המקרה האחרון של אלימות מהסוג הזה באצטדיון.
לצילום הוורידים יש משמעות עקרונית בעיני ביארנת. "למשטרה יש מאגרים של טביעות אצבעות, צילומים ביומטריים של העיניים. ורידים אין לה. אז האוהדים יודעים שכל השימוש במערכת הוא רק לשיטור האצטדיון עצמו". האולטראס, ארגון שבאופן טבעי יש בו אנשים ציוריים, קיבלו ביטחון.
ואם המשטרה תבקש מכם מידע - מחפשת אוהד שלא שילם מזונות? חלילה חשוד בפשע?
"היא לא מבקשת. אין לה מה לעשות עם מסד נתונים כזה כי אין לה מסד נתונים להצליב".
זה לגיטימי כשמחפשים דוקר, אבל עד כמה ראוי להשתמש בזה נגד קריאה אנטישמית או גזענית, ואולי הצופה יותר נבער מאשר פושע?
"אנחנו לא רודפים מקללים. אם מישהו רוצה להגיד להתאחדות או למאמן ללכת להז***ן לא נעשה כלום, אבל מי שיוצר אווירה רעה לאוהד אחר - לא יהיה פה. יש, אגב, גם יציע אחד למשפחות, שם אסורות קללות לגמרי".
איש לא לקח אתכם לבית משפט הונגרי או אירופי בגלל האמצעים הללו?
"אנחנו משמידים את המידע מכל משחק בתוך 72 שעות. אין פה קייס".
אתם ממפים אוהדי חוץ?
"לא, אבל אנחנו ממפים את האוהדים שלנו במשחקי חוץ. צריך להבין - מלחמה בקסנופוביה ובאלימות היא לא 'קמפיין׳. זה לא מבצע שמתחיל היום וייגמר מתישהו. זו עבודה יומיומית של קבוצה".
ביארנת מתגאה במאבק הבלתי מתפשר באנטישמיות בפרט ובגזענות בכלל. "בשנים הראשונות הניפו פה שלט תמיכה בלסלו צ'טראי, שומר הונגרי שביצע פשעים נגד יהודים במחנה ריכוז בסלובקיה של היום. שחקנים שחורים התקבלו בנהמות ובקליפות בננות. בשנה האחרונה שלושת המסיימים ראשונים לתואר שחקן העונה במועדון היו שחורים. זו היתה הצבעת אוהדים".
כמה כסף המלחמה הזו באלימות שווה לכם?
"כשהשתלטנו על המועדון 3% מהצופים היו נשים וילדים. היום הם מהווים 30%. תעשה את החישובים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו