לידור כהן בראיון: "אם אתה לא חוסך, לא נשאר לך שקל"

הרבה לפני שמנור סולומון וליאל עבדה פרצו בשורות מכבי פ"ת ונמכרו לאירופה, היה זה לידור כהן שסומן כהבטחה הגדולה של המלאבסים. לפני תשע שנים הוא נמכר לבית"ר ירושלים, בהמשך גם שיחק בהפועל ת"א, אבל הפריצה הגדולה לא הגיעה. העונה, כשהוא כבר בן 30, נדמה שכהן סוף־סוף הגיעה לנחלה - בליגה התאילנדית.

הוא קרוב לסיים את עונתו השניה ביעד האקזוטי, ובסוף השבוע הוא כבש שער ניצחון עבור קבוצתו קון קאן יונייטד והעלה אותה מעל הקו האדום, אבל גם שם שום דבר לא הלך לו חלק. "לפני חצי עונה, בנגקוק השאילו אותי כי הם רצו לתת לשחקני הנבחרת התאילנדית לשחק על חשבון הזרים, ובגלל הפציעה שהיתה לי בשנה הראשונה יצא שאני משחק נטו רק בחצי שנה האחרונה", אומר כהן בראיון מיוחד ל"ישראל היום". "כשהגעתי לקון קאן הם היו קבורים, אבל עכשיו אנחנו במצב של להישאר בליגה. יש לי 4 שערים ו־6 בישולים, אז זו עונה סבבה".

הפערים המקצועיים בין הליגה הישראלית לזו התאילנדית גדולים?

"גם לקבוצת צמרת מתאילנד יהיה קשה לשרוד בליגת העל שלנו, כי אין להם טקטיקה. השחקנים בתאילנד רצים המון, הכושר שלהם טוב, אבל הם משחקים כמו רולטה, רק התקפה. יש פה זרים איכותיים שמשדרגים כאן את הרמה של המשחק כמו ז'פרן מברצלונה, סיסוקו שהיה בליברפול, טונייס שהיה בבית"ר ירושלים, ודיוגו הברזילאי שהיה באולימפיאקוס".

איך המשפחה מסתדרת בתאילנד?

"הילד שלי בגן בינלאומי, והוא לומד אנגלית וגם תאית. בהיבט המשפחתי יש פה הרבה דברים שאני יכול להרשות להם שלא יכולתי להרשות בישראל בגלל יוקר המחיה בארץ. בקבוק מים בישראל עולה שישה שקלים, פה אתה קונה בשקל. כל יום אתה יושב בבית קפה, וזה עולה לך שני שקלים. בישראל זה לא המצב".

אתה מדבר על יוקר המחיה, אבל יש סטיגמה ידועה שהכדורגלנים עשירים וחיים חיי מותרות מוגזמים.

"זה ממש לא ככה. כשאתה כדורגלן בארץ אתה יכול לחיות טוב, לבזבז, אבל אתה חי טוב את הרגע, כי כשאתה מסיים עם הכדורגל לא נשאר לך שקל בכיס. חוץ משחקנים בשלוש הגדולות ואולי עוד כמה כוכבים, אתה לא יכול להרשות לעצמך מכוניות ושעונים יוקרתיים, כי אתה לא סופרסטאר ולא יישאר לך כלום אם לא תחסוך".

"הדברים התפקששו"

כהן, לקראת סיום העונה, כבר יודע ששתי קבוצות בליגה התאילנדית רוצות אותו, שצ'ונבורי ורצ'בורי, ובנוסף גם ג'וואנגז'ו FC הדרום קוריאנית מגלה בו עניין.

יש לך בכלל מחשבות על חזרה לארץ?

"כרגע לא. אני מאוד נהנה מהחיים פה, ואחרי השנה הזאת מעריכים אותי יותר בליגה ויש לי שם טוב. גם אם הקבוצה שלי תרד, יהיו לי עוד הצעות מהליגה הראשונה. אם אני יכול לעשות כמה שנים כסף בתאילנד ולחסוך, גם אם הרמה כאן פחות טובה מישראל, אז למה לא? אני חושב על העתיד שלי ושל הילדים שלי. מכבי פ"ת רצו אותי בינואר ונפגשו איתי בתאילנד, אבל אמרתי להם שכרגע אני לא רוצה לחזור וגם שמבחינה כלכלית הם לא יוכלו להשוות לי את ההצעה. אולי אם אחת הגדולות תפנה זה ישנה את התמונה".

מה היית עושה אחרת בקריירה שלך?

"זו שאלת השאלות. הגעתי לבית"ר ירושלים מוקדם מדי. הייתי צריך לתת לפחות עוד עונה בבוגרים של מכבי פ"ת, כי הייתי רק שנה אחת בבוגרים לפני שעברתי. הייתי בן 21, ואתה יודע מה זה הקהל של בית"ר - משחק אחד לא טוב ומורידים לך את הביטחון; משחק אחד טוב ומרימים אותך על הכתפיים. אחרי שנתיים וחצי מיהרתי לחזור לפ"ת, לאזור הנוחות, כשהייתי צריך להילחם כדי להישאר בבית"ר".

מרגיש שהקריירה שלך מפוספסת?

"כדורגלן צריך מזל. בעונה שנתתי עשרה שערים במכבי פ"ת הייתי בטוח שאני אתקדם, אבל אבי לוזון דרש עלי 700 אלף יורו ולא רצו לשלם את זה. שנה לאחר מכן ירדנו ליגה, אז הדברים התפקששו. בהפועל ת"א השארנו את הקבוצה בליגה והגענו לגמר גביע, ככה שהיתה לי עונה טובה. ניסנוב מאוד רצה שאני אמשיך, אבל לא יכולתי לסרב להצעה מתאילנד. אז כן, בכדורגל הישראלי הקריירה שלי קצת מפוספסת".

איך התמודדת עם הניתוח בברך והשיקום במשך שנה שלמה בארץ זרה?

"אם השיקום לא טוב, אז לא באמת משנה באיזה מקום תעשה את הניתוח. השיקום הוא מנטלי. זה לקום בכל בוקר ולא לעשות את הדבר שאני הכי אוהב. אתה יום־יום מדבר עם עצמך ועובר טיפולים. היו לי מספיק חששות, איך אתמודד, אבל לקחתי אדם צמוד שבכל יום עבדנו מ־8 בבוקר עד 2 בצהריים. הוא הפך להיות משפחה שלי. זה מאוד מתסכל, אבל חייבים להאמין בראש שאפשר לעבור את זה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולאחל לשי אליאס, מוחמד כנעאן ודני גרופר, שחווים עכשיו את אותה הפציעה, שיעברו את זה ויהיו חזקים".

"שיגיעו בישראל להסכמות"

בין ישראל לתאילנד יש הבדל של חמש שעות, כך שכהן עוקב אחרי ליגת העל בעיקר דרך תקצירים ועדכונים. הוא אמנם מנסה לצפות בשידורים הישירים של המשחקים הגדולים, אבל מודה שלרוב הוא נרדם לפני שריקת הפתיחה, כי אצלו השעון כבר מזמן חצה את חצות הלילה. ועדיין, הוא יודע היטב מה קרה כאן: "זה הרגיש לי שלא היה מאבק על האליפות העונה. בכל פעם שהפועל ב"ש או מכבי ת"א היו צריכות לקחת נקודות הן בעטו בדלי. הן לא באמת הקשו על מכבי חיפה, למרות שגם לה היו נפילות".

לסיום, איך אתה רואה את המצב החברתי בארץ, בזמן שאתה הרחק מעבר לים?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"אני כל הזמן עוקב, גם חברים שלי בקבוצה. הם הראו לי סרטונים עם מה שקורה ברחובות ורצו לדעת מה קורה בישראל. אני מקווה מאוד שיגיעו בישראל להסכמות, שיישבו לדבר אחד עם השני וימצאו פתרונות, כי לא רק אותי המצב הקיים מתסכל ומעציב".